מסעו של פאון

פרולוג :

וואו " מלמל פאונוס הקטן , הוא תמיד הוקסם מלראות את אוגוסטוס נלחם בזירה ומתאמן . פאון היה רק כבן חמש – עשרה וצנום , שיערו השחור פרוע ועינייו כחולות בוהקות , אחיו הגדול אוגוסטוס גדול ממנו ובגופו , אוגוסט בן שמונה עשרה וחזק . הוא נלחם הרבה ופאון היה בא לכול זירה כדי לראות אותו ולעודד אותו .

עגלי זיעה נוצצים ריצדו על פניו וחזהו החשופים של אוגוסט , השמש הייתה חזה ומחממת ופאון זה שמביא לו מים מידי פעם כשהוא מבקש , הוא זרק את החרב בצד להפסקה והתיישב ליד פאון הקטן שהביא לו פיסת בד עם מים לצנן את גופו החם .
"אתה צריך גם ללמוד ללחום " אמר ופאון הניד בראשו "אני רוצה לעשות משהו טוב יותר מזה , משהו שיעזור כמו מדען , רופא , אני צנום בגופי , אז כלל וכלל אני לא מתאים ללחימה " משך בכתפיו והם אכלו יחדיו פיסת לחם שהביאו איתם . הם הולכים לזירת האימונים כמעט בכול יום , זה מרחק הליכה של כחצי שעה מביתם ולכן לא אכפת להם , לפאון יש זמן לקרוא וללמוד את מה שהוא רוצה ואוגוסט מתאמן .
"אתה אוהב את זה בכלל ?" שאל לפתע פאון ואוגוסט הופתע ,
"אני.. כן , בערך , זה מאתגר אותי אך לא תמיד אני שמח להרוג חפים מפשע או כול אדם כהיותו אדם " פאון הקטן הינהן בהבנה , בעוד כשבוע ימלאו לו שש עשרה וסוף סוף יוכל ללכת לראות כמו בוגר , לראות מהמושבים את הזירה ולא מאחורי וילונות ומתחבא .
הם סיימו לאכול ואוגוסט לקח את חרבו ושם בנדנו ופאון אירגן את ספריו בתרמיל העור שלו , הם הלכו בדרך המוצלת והקצרה הביתה היום , השמש הייתה כול כך חמה שהתייבשו ומים לא נשארו להם כבר .
הם הגיעו לבית שלהם , הם היו במעמד טוב בגלל ניצחונותיו של אוגוסט , היו שטיחים רבים , מיטות נוחות , דברים בסיסים אך טובים יותר . פאון טיפס על הסלום בפרייה היכן שאחיו מחביא מטבעות זהב ולקח משמה כמה .
"תכף אשוב !" צעק והלך אל השוק , הוא אהב את ההמון ששמה ולהתנהג כמו , נו טוב , בן שש עשרה רגיל , למרות שלא יכל . הוא הלך ברחוב רואה אנשים שאין להם דבר ומסיט את מבטו בסוג של עצב , שלו יש ולהם אין אפילו קצת. הוא הגיע לשוק וריחות התבלינים והפירות גרמו לחיוך קטן לעלות על פניו , הוא אהב את הריחות הללו כול כך וגם ידע שאלו תבלינים שגם טובים מאוד לרפואה .
הוא קנה בכמה מטבעות כול מיני תבלינים ובשאר קנה לו ולאחיו בגדים חדשים , שלפתע, ראה את לאקסיס , אומרים עלייה שהיא היפה בארצם , הוא בהחלט חושב ככה גם אך מה הוא מבין בזה? הוא לא היה עם נערה בכול ימי חייו עד עכשיו . הוא יודע גם מחתחילה שאיתה אין לו סיכוי כי היא גדולה ממנו וגם כי היא מעוניינת באחיו , זה לא משנה לו , הוא לא אוהב את התנהגותה האצילה עד כדי קיא . הוא שם את הדברים בתרמילו והלך אל הספרייה הגדולה , שמה הוא נפגש עם פוסיאוס הזקן , הוא היה מלמד אותו , מספר לו סיפורים , הוא אוהב לשבת איתו שעות שמה ותמיד ממליץ לו על ספרים שיעזרו ללימודיו .
פאון עמד מול מדף ספריי גוף האדם שמאחוריו זיהה את הקול הנחמד והחלוד
"שלום פאון " הוא הסתובב לאחור בחיוך "שלום אדוני " פוסיאוס אהב את פאון , הוא היה תלמידו המצטיין והיחיד שבאמת אוהב להקשיב לו .
"מה שלומך ביום זה ? " שאל ופאון הינהן "כרגיל , טוב מאוד , אני מחפש ספר שיעזור לי"
פוסיאוס צחק מעט "עוד ספר ? אני חושב שראשך יתפוצץ מרוב 'עזרה' לבסוף " פאון השפיל מבט במבוכה "אך אם זה כול כך חשוב לך אתן לך את שלי , אין אותו פה כלל וכלל " פאון הרים את מבטו ועיניו נצצו בהתרגשות , לקבל ספרים ממנו זה כבוד .
הזקן הוציא מתרמילו ספר ישן ומקומט מעט , נראה בכתבו של האיש בעצמו
"תודה לך אדוני ! אני חייב לשוב לאחי " חייך פאון ונופף בזמן ריצתו לפוסיאוס הזקן שרק אמר בשקט "הילד הזה , יצא ממנו גדולות " .