זאת עם המשקפיים P:
הפרק של בלייז:) הפרק הבאה יהיה של אמנדה ואז המצב יתחיל להתקדם קצת יותר מהר :) מקווה שאהבתם ^^

מעגלים- פרק חמישי (מוקדש לבלאקי:)

הפרק של בלייז:) הפרק הבאה יהיה של אמנדה ואז המצב יתחיל להתקדם קצת יותר מהר :) מקווה שאהבתם ^^

פרק חמישי- אל האור- בלייז-

הצטערתי כל כך על שלא יכולתי לבוא לחדר הקולנוע ולראות את הסרט הטיפשי, זו הייתה הזדמנות מצוינת להתקרב אל ג'וּן, אבל נראה היה שהשיעור שלי עם לותר רחוק מאוד מלהסתיים.
"חזק יותר!" הוא צעק בעודי מכה בכל מה שיש לי בשק אגרוף ישן. "אתה אפילו לא מזיעה."
"אתה מדבר שטויות," אמרתי מתנשף, ממשיך להכות חזק השק שהתנדנד בפראות ואיים לפגוע בפניי. "אני מזיע כאילו רצתי מרתון." המשכתי.
"פחות דיבורים יותר מכות." הוא צעק והביט בי במבט קשה.
לא ידעתי מה לומר לכן המשכתי להכות בשק, חזק יותר ויותר.
זה היה כל כך מוזר, כאילו היו שני לותרים, האחד שהזמין אותי להיות היורש של האור, זה שכולם ראו לנגד ענייהם כשהביטו בו, הגבר השרמנטי ולא מפחד לפלרטט אפילו עם המלכה עצמה.
והלותר השני, זה שנבח עליי פקודות כאילו הייתי איזה חייל מאימונים, זה עם הפנים החתומות וחסרות הרגש, חסר הרחמים.
לאחר זמן שעבר באיטיות מלחיצה קרסתי על רצפת חדר הכושר מרוב תשישות, לא היה אכפתי ממה שלותר הולך להגיד, פשוט הייתי עייף כל כך.
"מה אתה עושה?" הוא נעמד ממש מעליי, מביט בי באותה הבעה מנותקת.
"נח," עניתי בקצרה. "אני עייף מכל… זה." הצבעתי בתנועה מעורפלת על חדר הכושר ונשכבתי על הרצפה, שהייתה קרירה ונעימה על גבי ועצמתי את עיניי.
"אז אני חושב שאתה מוכן." בקולו נשמע ריכוך ואני פקחתי את עיניי בבת אחת.
"מוכן? מה זאת אומרת?! עד עכשיו לא הייתי מוכן? אז מה היה כל הדבר הזה עד עכשיו?!" שאלות התפרצו מפי ונעמדתי מולו, הוא היה גבוה ממני רק בכמה סנטימטרים אבל הרגשתי כל כך קטן לידו, כל כך צעיר וחסר ניסיון.
"תרגע חבר," חיוך נמרח על פניו. "עברת את השלב הראשון באימונים, אבל דע שמכאן רמת הקושי רק תעלה." הוא התרחק ממני מעט והתיישב על הרצפה בסיכול רגליים.
לא הבנתי אפילו מילה אחת מדבריו, חוץ המילה 'עברת'.
התיישבתי במרחק מה ממנו, כדי שאוכל לסרוק את כל כול. פתאום נגלה לפניי לותר חדש לגמרי, הוא היה נינוח ומרוכז בו זמנית, הוא נראה כאיו עבר דברים רבים בחייו שהותירו בו צלקות קשות אבל גם כמו משהו שלו נותן לדברים כאלה להפיל אותו, ידעתי שלא הרבה אנשים זכו להכיר את הלותר הזה, הלותר השלישי.
"אני יודע שיש לך הרבה שאלות בלייז, אבל בוא נתחיל בהתחלה," הוא חייך אליי חיוך רך ונעים, כמו של אח גדול. "לכל יסוד יש משהו שמיחד אותו משאר היסודות ויחד הם יוצרים כוח גדול ושלם. לדוגמה: אדמה קשורה ליציבות ואילו אוויר קשור לנינוחות, שני היסודות האלה מנוגדים, אך הם גם משלימים אחד את השני."
"אני מאמין שהאור והחושך הם היסודות המנוגדים." אמרתי באדישות, מתאר את כריסטיאן בעיניי רוחי.
"צודק לגמרי, האור והחושך הם היסודות המנוגדים ומשלימים. החושך קשור לטירוף, הוא יכול לשגע בן אדם. אתה רוצה לנחש למה קשור האור?" שאל.
חשבתי על זה, ההפך היחיד לטירוף שאני שמעתי עליו הוא שפיות, אבל משהו בתוכי אמר לי שזה לא נכון, זה לא מה שמיחד את היסוד של האור.
"הוא מטהר נכון? האור מטהר ומרפא." אמרתי, הרגשתי בתוך תוכי שזו התשובה הנכון. חיוכו של לותר התרחב.
"שוב צודק. אנשים רבים היו אומרים דברים שונים ממך, אבל לא אתה, אני יודע שבחרתי נכון כשהחלטתי להביא אותך לכאן, שיש בך אור גדול מאוד שאתה אפילו לא יודע עליו, בלייז." לותר הניח את ידו הגדולה על כתפי, הרגשתי חמימות שלא הכרתי, חמימות שלא קיימת במקום ממנו אני בא.
"תודה…" מלמלתי בשקט כי לא יכולתי למצוא משהו אחר לומר.

ההליכה חזרה לחדר שלי במגורים החדשים בארמון הרישה מוזר. הרגשתי שאחרי השיחה עם לותר אני משתנה, לא פיזית אבל נפשית.
גדלתי בשכונה הכי גרוע בכל הממלכה, עם האנשים החי גרועים. החיים שלי שם למדו אותי איך לשרוד בעולם, שאני חייב להיות בעמדת שליטה, להיות ערני בכל רגע והכי חשוב פיקח. ואז יום אחד, הגיע לותר, הוא היה נחמד כל כך, הוא אמר שהוא יכול להוציא אותי מהמקום שבו גדלתי ולעזור לי להתקדם.
לא עיניין אותי בכלל מאיפה הוא מכיר אותי או מי הוא, פשוט רציתי לצאת מהשכונה הישנה. וככה היה, במשך תקופה מסוימת התאמנתי עם לותר, אותו לותר חסר רגשות וקשוח. הרבה פעמים שאלתי את עצמי למה הוא השתנה כל כך, חשבתי שאולי הוא עבד עליי או משהו, אבל היום הכל התברר לי. היום הגעתי לרמה חדשה לגמרה ומכאן הדברים ילכו ויעשו קשים יותר.
אבל לותר לצידי, וככה גם היורשים הצעירים…. החברים החדשים שלי.
פתאום נתקלתי במשהו, ממש לפני הכניסה לחדר שלי.
"מצטער…" מלמלתי, השפלתי את מבטי וראיתי את ג'וּן מביטה בי, עיניה היו זועפות אך נראה היה שהכעס שלה לא היה מופנה כלפיי.
"בלייז," היא קראה בהתרגשות, הכעס נעלם לגמרי. "בדיוק חיפשתי אותך, אתה לא חושב שקצת משעמם פה?" היא שאלה אך לא נתנה לי זמן לענות. "אז יש לי רעיון מעולה, באו איתי." היא אחזה בידי והתחילה לרוץ המסדרונות הרחבים של הארמון.


תגובות (4)

ממש ממש אהבתי!!!!!!!
ג'ון מופיעה עוד פעם!
תמשיכי!!!

27/11/2015 14:04

אני לא ליד המחשב ולכן נאלצתי לכתוב תגובה קצרה מהפלאפון.
אין לי יותר מדי מה להגיד – הפרק היה מעולה!
אני כבר לא יכול לחכות למה שג'ון תעשה!

27/11/2015 14:34

חחח פרק יפה, איזה כיף פרק הבא של אמנדה! מאוד אהבתי את הפרק הזה, אני מתה כבר לפרק הבא אז תמשיכי במהירות!????

27/11/2015 15:31
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך