מפקד הטבעות פרק 14

"לא היית צריך לעשות את זה." אמרה אדיסנה והכניסה את הגרב לרגל שלה. היינו בביתן. כי אחרי התקרית עם פאבאלן, הוא החליט שאני יתקע בחדר ליום עם רשימת כללים של אסור ומותר, וכאילו זה לא מספיק הילד שמצא אותי ביער-קראולו קטנג מלמד אותי לשלוט בטבעת. ביום למחרת הייתי צריך ללמוד איתו-דבר שלא ציפתי לו בכיליון עיניים, אני לא סובל אותו, לדעתי הוא שחצן מתנשא שחושב שזה שאבא שלו הוא המנהל זה מספיק, לא סבלתי אותו.
אדיסנה שמה את נעלי הספורט והתכוונה לצאת לריצה, כשעמדה לצאת מהביתן שאלתי:"מה פאבאלן עשה לארול?"
היא הסתובבה וראיתי דמעות בעיניה "אתה לא רוצה לדעת." היא הסתובבה והלכה , שיערה מתנופף מאחוריה.
נשארתי בחדר עם טבעת ואולר בכיס. היה כבר ערב-כי כל הבוקר ישנתי.
גלינג נכנס לחדר עם ארוחת הערב, ובלי מילים יצא, לא חיבבתי את הבחור הזה, הוא התחיל להזכיר לי בריון מהמוסד-בריון, שכל הזמן הציק לי.
כשגמרתי את האוכל, חיכיתי עד שיהיה חשוך לגמרי, ושלפתי את הטבעת.
הקול שבאוזניי התחזק עט שמתי אותה על אצבעי.
הרגשתי צמרמורת בצוואריי, אך בכל זאת המשכתי-פתחתי את הפקק של בקבוק המים-השתייה שגלינג נתן לי-והנחתי אותו ליד הבקבוק הפתוח.
נעמדתי מול הבקבוק והתכוננתי.

אחד הכללים –למתחילים-היה לא להתאמן לבד, ואם הייתי רוצה להתאמן הייתי צריך שמישהו יהיה איתי בחדר.
לא יכולתי לחכות לבוקר הייתי חייב לנסות עוד פעם אחת.
בעיקר בגלל מה שאיש היער הה אמר לי. הייתי חייב להוכיח שזה טעות,שהוא טועה, שהטבעת תחזיר אותם או לפחות-כך קיוויתי- תגיד לי מה עלה בגורלם.

הרמתי את ידי הימינית, והמים שבבקבוק התרוממו בקו ישר למעלה, הרמתי את ידי השמאלית, והמים יצאו מהבקבוק ונשפכו על בגדיי.
זאת הייתה טעות.
קולות המים התגברו באוזניי, והכל החשיך, הטבעת התכווצה ולחצה לי על האצבע, רגליי התנודדו, חשבתי שאני הולך להתעלף, ניסיתי לפקוח את עיניי, אבל הם כנראה היו כבר פקוחות, ניסיתי לנשום, אבל כל מה שנשמתי ושאפתי -היה מים.
הזיכרון מהצונאמי חזר אליי שוב. הזיכרון בו אני נמצא בחדר מלא מים, בלי יכולת לנשום או לצאת החוצה.
הקולות שהזהירו אותי בעבר חזרו,
אתה לא רוצה אותם על הראש שלך
ו-תיזהר
הם חזרו שוב ושוב,
כשלא יכולתי עוד-התעלפתי.