רננה 12
פרק 21 הוא די ארוך לכן נאלצתי לחלק אותו לשלושה חלקים...
חוצמזה יש לי שאלה:
עוד לא סיימתי לכתוב את כל הסיפור לכן אני צריכה את חוות דעתכן-אתן רוצות סוף שמח(האו חיי באושר ואושר עם אדיסנה) או סוף עצוב(האו מת או משהו כזה..)?
מצפה לתגובות..
ותענו לי על השאלה זה באמת חשוב!!!!

מפקד הטבעות פרק 21 . -חלק 1

רננה 12 04/11/2012 750 צפיות 5 תגובות
פרק 21 הוא די ארוך לכן נאלצתי לחלק אותו לשלושה חלקים...
חוצמזה יש לי שאלה:
עוד לא סיימתי לכתוב את כל הסיפור לכן אני צריכה את חוות דעתכן-אתן רוצות סוף שמח(האו חיי באושר ואושר עם אדיסנה) או סוף עצוב(האו מת או משהו כזה..)?
מצפה לתגובות..
ותענו לי על השאלה זה באמת חשוב!!!!

פרק 21 חלק 1
"ואתה בטוח שאתה לא זוכר כלום?" שאלה אותי אדיסנה.
"כן, אני בטוח." אמרתי ברוגז, בפעם האלף ואחת.

היינו בדרך לחדר האוכל, אני הייתי מוטש ולא היה לי כוח לכלום- ובעיקר לא לשאלות של אדיסנה-בגלל שהרגע חזרתי מאימון עם קאראלו.
שורת הביתנים עברו על ידינו עת עברנו ביניהם, הרוח הצליפה בנו בנעימים, היא הייתה קרירה; באופק, ראיתי את חדר האוכל במעורפל- למרות אייתו גדול; ריחות מגרים הצליפו בי, ריחות של צ'יפס ונקנקיות.
חיכיתי להגיע לשם בקוצר רוח, רציתי לרוץ לשם, ולטרוף כמה שיותר אוכל.
הייתי רעב.
אפילו יותר מרעב.
הייתי מורעב. כי קאראלו לא נתן לי הפסקה לאוכל ושתייה מהבוקר.
"אתה בטוח שאתה לא זוכר כלום? פנים? מילים? משהו בלתי מובן?" שאלה אותי אדיסנה שוב.
"לא, כבר אמרתי לך." השבתי לה.

מאז שהיא הוציאה אותי מהאימון היא שאלה את אותה שאלה, בהתחלה זה די הרגיז אותי אבל עכשיו כבר די התרגלתי; ידעתי למה היא שואלת,
ידעתי שהיא רוצה לדעת מה פאבאלן עשה לי ולארול.
מה גרם לשנינו לברוח.
היא רצתה לדעת.
לא משנה מה יהיה המחיר.

נכנסנו לחדר האוכל והזמנו שני טוסטים, צ'יפס והר של קבאבים ונקניקיות. לאחר מכן התיישבנו בסוף החדר והתחלנו לאכול.

בזמן שאכלתי-בתאבון- הבטתי באדיסנה, על פניה הייתה ארשת איפוק כאילו היא רוצה לומר משהו אבל מתאפקת.
לאחר כמה דקות, הבטתי באדיסנה, היא לא נגעה באוכל שלה, היא הביטה מעבר לכתפי, מבטה מרוחק, עצוב וחסר חיים.
רציתי להגיד משהו, אך לא ידעתי מה, ולא ידעתי איך, הרגשתי כבול במבט, ברגשות שאדיסנה מעולם לא שיתפה.
"מה?" שאלתי, לאחר כמה דקות.
היא רק הביטה בי ושתקה.
"מה את רוצה לומר לי?"
היא המשיכה לשתוק, אך הפעם מבטה היה מעבר לכתפי, היא הביטה הרחק כאילו… הסתובבתי, לא ראיתי משהו או מישהו מיוחד.
"מה?" שאלתי. "מה זה?"
מבטה הקר קרח המשיך להוות מטרד עבורי, הרגשתי כבול, מרוחק.
'מה עובר עליה?' חשבתי. 'מה אוכל אותה?'
"אדיסנה?" שאלתי אותה שוב, מבטה קפוא, כמעט מת.
צמרמורת עלתה בי, כשהיא הביטה לכיווני.
עיניה היו ריקות מתוכן, שקטות, חיוורות, ושקופות כמים.
הושטתי את ידי ולטיפתי את כף ידה. הייתי חייב לדעת, לוודא, שהיא כאן, שהיא חייה.
"אדיסנה?" שאלתי שוב.
מגע ידה היה חמים, נעים וחלק-מגע שנגמר במהירות כשהיא מצמצה, כמו מיתוך חלום. היא הביטה בי ואז בידינו המחזיקות אחת את השנייה.
היא התנתקה המגע.
הצטערתי בשל כך, מגע ידה העניק לי חיות וחום,-עובדה לכך שהיא כאן, חיה.
היא אמרה:"האו, אמרת ש-מים נותנים לך לראות דברים שאינך רוצה לראות, נכון? כמו למשל בצונאמי שהזיכרון שלך עלה ו.."
"אה.. כן? אני מניח.. אבל.."
"בוא." היא אמרה ומשכה את ידי מהשולחן.
"לאן הולכים?"שאלתי. אך היא לא ענתה אלא המשיכה לצאת במהירות מחדר האוכל, מושכת אותי אחריה.
המחשבה היחידה שעלתה לי לראש היתה 'מה עובר עליה?'


תגובות (5)

וואו, פרק מדהים! אהבתי את התיאורים! הכתיבה שלך רק הולכת ומשתפרת מפרק לפרק!
את כותבת באמת יפה!!!
לגבי השאלה: אני אישית מעדיפה סופים בלתי צפויים ופחות קיטשיים כמו שהם "יחיו ביחד באושר ועושר עד עצם היום הזה" וכאלה…
אני אוהבת כשהסיפור ראליסטי במידה מסוימת, זאת אומרת איזשהו טוויסט, גם אם זה אומר שדמות אהובה תמות בסופו של דבר…
מחכה להמשך! =)

05/11/2012 11:49

o.k
תודה…אני כבר יחשוב על משהו..

05/11/2012 12:35

היי אני אתחיל לקרוא את הסיפור שלך גם :)
לקח לי הרבה זמן כי העלתי שני פרקים, תחכי שהם יתפרסמו :)

10/11/2012 03:20

וווואאאווווו פרק מדהים פשוט מהמם תמשיכי דחוף!!!!!!!!!1 =)) 3>

10/11/2012 08:53

תודה לשניכם ול-סוד.. אני ישמח מאוד אם תקראי דרך אגב מתי את מפרסמת את הסיפורים הבאים???

10/11/2012 13:09
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך