מ אני? פרק ג'

24/04/2014 821 צפיות אין תגובות

כעבור משהו שנראה כמו נצח, הוא עומד לא רחוק ממני לא זז ולא נושם עורו בצבע לבן וניל זוהר בניגוד לחולצתו השחורה עם הוי הממש עמוק , מה שנתן לו מראה של פסל מושלם. אני עדיין קשורה בשלשלאות גבי נשען על הקיר הקר רגליי נלחמות לעמוד על הרצפה והנשימה שלי קצרה ומהירה , מה שגרם לליבי להישתגע.
"נו?" הוא סינן מבין שיניו מבלי להזיז את שפתיו למרות שכשהוא אמר את המילה הזאת הוא עמד קרוב לדלת ועכשיו הוא היה מעליי ועיניו זהרו באדום וניבים ביצבצו קלות "מה נו?" היתרסתי אליו חזרה לא יודעת אם זה היה אומץ או טיפשות לענות בצורה כזאת לערפד , כשברור מאליו שאני במיעוט כוחני ואת זה יכולתי להרגיש מהחשמל הסטטי באוויר אף אחד מהעשרים ערפדים שהרגתי עד היום לא היה בליגה של היצור חסר הדופק אך היפה הזה שעמד מעליי, וגם העובדה שהייתי מרותקת לקיר בשלשלאות לא עזרה. "מי שלח אותך להרוג את הטרף שלי?" כשהוא אמר את המשפט הזה הוא היה קרוב לאוזן שלי ,הקול שלו שלח צמרמורת לאורך עמוד השדרה שלי הרגליים שלי היתחילו לרעוד לא ידעתי אם זה מהתשוקה העזה שהרגשתי לפתע או העובדה שכבר עייפתי מלעמוד על קצות האצבעות . לפתע הרגשתי את האף הקר שלו משתפשף על הצוואר שלי, ליתר דיוק על העורק הראשי שלי שפעם בטירוף בקצב הלב שלי. משהו שנשמע כמו נהמה קלה יצאה מגרונו שקטה ומפתה. "אף אחד" זרקתי לעברו מנסה בכל כוחי לשכוח לשניה שחסר דופק באמת פיתה אותי. הוא הרחיק את הראש שלו מהצוואר שלי , מה שגרם לי להרגיש שמחה ומאוכזבת בו זמנית , אני את עצמי אפילו לא הבנתי באותו הרגע ועל כך שנאתי את עצמי. לפני שהספקתי לסדר את קו המחשבה שלי מבלי לאמר מילה הוא הנחית לי סטירה על הלחי שהידהדה בתא הקטן הזה ראשי כתוצאה מהסטירה עף אחורה ונחבט בקיר, לא ידעתי מה כאב לי יותר הסטירה או המכה מהקיר מה שבטוח יכולתי להרגיש את הדם בקצה הפה שלי שנזל לכיוון הסנטר שלי. הוא הרכין את ראשו לכיוון השפתיים שלי והלשון שלו בשובבות ליקקה את שביל הדם , הוא העביר את לשונו בזריזות על שפתיי וחזר להביט לי בעיניים "עכשיו שהבנת שאני רציני , תגידי לי מי שלח אותך" לא יכולתי לדעת מקולו אבל יכולתי להישבע שהוא נשמע יותר רך ממקודם כשהוא שאל אותי את זה לראשונה.
"אף אחד!" כבר צעקתי הרגשתי חסרת אונים הלב שלי לא יכל להפסיק לפעום , הוא פעם כל כך חזק שאת פעימותיו יכולתי לשמוע בתוך אוזניי כמו הד. הייתי מאוד עצבנית גם עליי שנתפסתי בצורה כזאת גם על העובדה שהרגשתי חסרת אונים ויותר מכול שאיכזבתי את אמא שלי והנה ערפד אחד שלא הוכל להרוג אותו ולא רק שלא הוכל להרוג אותו רוב הסיכויים שהוא יהרוג אותי עוד לפני שהספיק לחשוב על כל 18 שנות חיי.
"אני חצי ערפדית…" היתחלתי להגיד לכיוונו בקול שקט אך ידעתי שלא משנה כמה שקט אני ידבר הוא ישמע אותי, לפני שהמשכתי להסביר לו עוד מכה הונחתה לעברי זאת לא הייתה הסטירה ממקודם או לא, זה היה אגרוף שהונחת ישר לבטן שלי "אני לא אוהב שמשקרים לי" הוא לחש בשקט ולחישותיו נשמעו כמו נחש שזוחל בין השיחים מוחבא אך לא מסתיר את העובדה שהוא שם וזורע פחד בכל אחד שיכול לשמוע אך לא לראותו. ניסיתי למצוא את הכוח לנשום הראש שלי היסתחרר ונלחמתי בתחושת קיא שעלתה בגרוני כתוצאה מהמכה , כעבור משהו כמו דקה עניתי לו בשקט וקולי נשבר "אני לא משקרת , אבא שלי…" פה שכחתי מכאבי וכעס טהור הישתלט עליי "היה ערפד ואמא שלי בת אנוש , הלוואי והייתי משקרת ואולי זה היה עוזר לאמא שלי איכשהו בחיים שלה ויכולתי להיוולד ולחיות כנערה רגילה אבל לא…" כעסתי, כעסתי נורא הרמתי את המבט שלי לכיוונו ויכולתי לדעת העיניים שלי גם כן זהרו באדום כתשובה, לכל מה שאמרתי הרגע . העיניים שלו הפסיקו לזהור באדום והוא היתחיל להתהלך בחדר הלוך חזור כשהוא ממלמל לעצמו כל מיני מילים ונראה שהוא בריב עם עצמו, אם פעימות הלב שלי לא היו כאלה חזקות יכולתי לשמוע מה הוא אומר.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך