נוצה שחורה, נוצה לבנה – פרק 1

גבריאל אחז ברבקה מאחור, מצמיד אותה לגופו. בני האנוש מסביב הסתכלו בפיות פעורים במחזה, ללא יכולת לעשות דבר. "שחרר אותי." אמרה רבקה, נעה בתנועות מסובבות ומנסה להישתחרר. גבריאל גיחך, ידו חדרה דרך בשרה של רבקה ואחזה בליבה. רבקה נאנקה בכאב. "עזוב אותה!" צעקה ניילה וצעדה צעד קדימה. "איך את מעזה לדבר כך אל מלאך?! בת אנוש טיפשה!" נבח גבריאל, ניילה נירתעה. "ואת, הגיע זמנך למות." פנה לרבקה. "בתור זאבה, אינני מפחדת מן המוות." אמרה רבקה בגאווה, "במידה מסוימת, ניצחתי." הוסיפה. "יהירים עד הסוף מה?" גיחך גבריאל, "אין לך מושג." חייכה רבקה. גבריאל לחץ על ליבה, גופה החל להיתקשות ולהתקרר. טל קפצה קדימה וניסתה להגיע אל רבקה, אך גבריאל חסם אותה בידו השנייה, בידו החופשיה. "זה בסדר." שיקרה רבקה, "אני אהיה בסדר." רבקה גנחה בכאב, שובל דם קטן זלג על סנטרה, עיניה נעצמו וראשה צנח מטה באיטיות, ליבה עצר. גבריאל הוציא את ידו מחזה בתנועה חלקה, מנער את דמה הכהה מידיו.
גבריאל נעלם וקול צחוקו העז הדהד באויר הקריר של החורף, וגשם, החל לרדת.
מספר אנשים, חברים קרובים בעיקר, כרעו ליד גופתה של רבקה, השאר היסתכלו מהצד.
נהמה נישמעה מאחורי כולם ומלאך בעל כנפיים שחורות צעד לתוך המעגל, מרים את גופתה הרפויה של רבקה בעדינות מן הקערקע ונושק לשפתייה. "מי אתה?! מה אתה עושה?!" היזדעקה הלן, אחת מחברותיה הקרובות של רבקה. המלאך הרים את ידו וסימן לכולם לשתוק. רבקה גנחה בשקט לפתע, היא מתמצע בעיניה מספר פעמים ופקחה אותן. "סיילור." לחשה רבקה כאשר התיק המלאך את שפתיו משפתיה "סיילור! הוא הרג אותי!" זעקה רבקה, "אני כאן, זה בסדר." אמר והעמיד אותה על רגליה, תומך בה. רבקה חיבקה את סיילור בחוזקה, וזה החזיר לה חיבוק חם. טל הסתכלה בכנפיו השחורות של סיילור לרגע, הורידה את מישקפיה וניגבה אותם בקצה חולצתה, במחשבה שדימיונה מתעתע בה. כאשר התקרבו הלן וטל לכיוונה של רבקה, חשף סיילור את ניביו החדים באיום, כנפיו הגדולות נימתחו מעט וסגרו על רבקה, צמוד אליו.
"זה בסדר." הרגיעה רבקה את סיילור, "הן חברות.." לחשה.
סיילור בחן אותן לרגע וכנפיו חזרו למקומן, מכווצות מאחורי גבו.
סיילור לבש בגדים שחורים, גופיה, ג'אקט עור ומיכנסי עור שחורים, אפילו נעליו מעור שחור.
לעומתו, כל בני האנוש סביב לבשו את מדי בית הספר שלהם, מכיוון שהיו באמצע יום לימודים, בהפסקת הצהריים ליתר דיוק.
טל והלן היו בנות האנוש היחידות שידעו את כל הסיפור של רבקה, על היותה שדה ועל המלאך השומר שלה, סיילור קיריו.
סיילור ליטף את גבה של רבקה בעדינות, מרעיד אותה, ומרגיע אותה, בו זמנית.
רבקה הישתחררה מאחיזתו של סיילור והסתובבה באיטיות, לעבר הלן וטל. "אני בסדר.." אמרה, דימעה ירדע על לחייה של הלן בעוד טל החלה מתייפחת וממלמלת, "כל כך דאגתי, הייתי בטוחה ש.. שאת…"
ידו של סיילור הורמה לכיוון הבנות הבוכיות ושתיהן נירגעו פיתאום. אפל או לא, סיילור עדיין מלאך. אמנם אין לו הילה והוא אינינו טהור או משרת את אלוהים, אבל עדיין אכפת לו.. בעיקר.. מרבקה.