ניאה- פרק ראשון ~בכורה!~

זה היה לילה, אבל העיר רק התעוררה וכך גם ניאה.
הנורה שעל התקרה העירה בחוזקה את החדר המצומק שאותו חלקה עם שלושת חברותיה לעבודה.
"לקום! עכשיו!" הכריזה אדה, אחראית מגוריי העובדים של מלון-קזינו 'נורת הקסמים'.
"תני לנו עד עשר דקות, אדה, עשר דקות ונעשה כל מה שתרצי," התחננה אנג'ל בקול מנומנם מעט.
"עם לא תקומו עכשיו," בקולה של אדה נשמע נימה ערמומית ברורה. "אני אשלח את סיימון," היא חייכה לעצמה חיוך מסופק ויצאה מהחדר.
ברגע שהדלת נסגרה, ארבעת הבנות שחלקו את החדר הקטן זקפו את ראשיהן. אף אחת מהן לא רצתה לפגוש את סיימון, אחראי משמרת של הקזינו.
ניאה מתחה את שריריה ונזהרה לא לפגועה בתקרה שהייתה מאוד קרובה עליו.
בחדר הקטן לא היה דבר פרט לשני מיטות קומותיים בשני צידיי החדר, ארון מלא בגדים שהיה שקוע בקיר, חלון ארוך בין המיטות ומתחתיו ארונית בעלת ארבע מגירות "לציוד אישי".
ניאה לבשה חולצה פשותה מהארון שלא הייתה שייכת לה וזוג מכנסיים, היא לא טרחה לנעול נעליים בגלל שעדיין לא חילקו אותם למשמרות, וכקוב לוודאי שבקרוב היא תצטרך להחליף את הבגדים למדים של המלון או למדים של הקזינו.
"אני חושבת שאחרי העבודה אני אצא להסתובב קצת עם ברונו," אמרה אלכס בזמן שאספה את שיערה בזהוב לפקעת מרושלת.
"עם בכלל אהיה לשניכם כוח לעמוד על הרגליים,"צחקה מירנדה ומרחה על פניה עד שיכבה עבה של מייק-אפ.
"ולמה שלא יהיה בעצם?" שאלה אנג'ל כשחיוך זדוני על פניה. "בכל מקרה, עם לברונו יגמר הכוח, אני בטוחה שאלכס תדע איך להחזיר לו אותו," אנג'ל צחקה, גם אלכס, מירנדה וניאה צחקו. ניאה לא הבינה את הבדיחה אבל היא ידעה שעדיף שהיא תצחק ולא תראה מוזרה בפני אלה שהיו חברותיה.
"מה איתך ניאה? יש לך תוכניות לאחרי המשמרת?" שאלה מירנדה.
"אני מנסה להשלים שעות שינה," ענתה ניאה בחיוך ואספה את שיערה השחור, הארוך והחלק לזנב סוס גבוה.
"זה באמת חבל," נימתה של מירנדה הייתה מוכרת לניאה, פעמים רבות בעבר היא שמעה אותה מדברת כך עד דברים מסוימים מאוד. "זאת אומרת, ניק מהמטבח של המלון נתן לי קצת. ואני הרי לא יכולה לגמור את הכול לבד… חשבתי שאולי תעזרי לי," מירנדה חייכה אבל החיוך שלה היה מלא תשוקה, תשוקה שהייתה לה לדבר שאותו רצתה לחלוק עם ניאה.
"אני באמת מעדיפה לישון," אמרה ניאה בחיוך מתנצל. בכל הזמן שהיא עברה 'בנורת הקסמים' וניסו להציעה לה דברים, היא תמיד סרבה ולא הייתה לה שום כוונה להתחיל היום.
"את תמימה מידי, ניאה. זו הבעיה שלך," קבעה מירנדה.

אחרי שארבעת הבנות סיימו להתארגן הם יצאו אל המסדרון הצר והמלא בעובדים שמיהרו לכיוון חדר האוכל של העובדים.
"כמה מרענן, חביתה," אמר בציניות בחור בסביבות גיל השלושים לחייב בשם ג'ים.
"אולי תשקיעו קצת יותר?!" צעק חברו הטוב ביותר פליקס.
"אנחנו עד נתפגר פה מרוב חביתות," הכריז החבר השלישי בחבורה שלהם, מקס.
כולם כבר ישבו על השולחנות הישנים וחיכו בתור לקבל את המלח שיקל את טעם הלוואי של החביתות בזמן שסגל ההנהלה נכנסו בזה אחר זה.
הראשונה הייתה אדה, אחראית המגורים, אחריה נכסו שני הבניה, הבכור סיימון שניהל את הקזינו ואחריו אחיו, מייק, שהיה סגנו. אחריהם נכנסו מרתה וג'נה, שניהלו את המלון. אחריהם נכנס ניק, שניהל את המטבח של המלון ואחריו כריס שניהל את המטבח של הקזינו. ולבסוף נכנס אוסקר שניהל את כל המקום שנקרא 'מנורת הקסמים' והיה המנהל הראשי.
"אוקיי אז ככה," התחיל סיימון לומר. שיערו היה חום כהה ועיניו כחולות, מתחתיהם שקיות גדולות וסגולות בגלל המחזור בשינה. "אני יודעת שכולנו עייפים אבל זה חשוב שנהיה חדים ביותר בזמן הקרוב, לאחרונה נפתח מלון חדש ממש קרוב לכאן בשם 'פאטה מורגנה' הוא זול הרבה יותר מאיתנו ולכן רוב האנשים והתיירים הולכים עליו. אנחנו חייבים להראות שיש לנו הרבה יותר מה להציעה לכן כל אחד חייב לתת מעצמו למען ההצלחה של המלון," הוא שפשף את עיניו בעייפות. " כמובן שעם זה יצליח ועד לקוחות יבואו הנה זה ישתלם לכם," הוא סיים את דבריו וזז הצידה. ניאה יכלה לראות את אימו לוחשת לו משהו ועל פניה הבעה מודאגת.
"כמו שסיימון אמר," עכשיו היה תורו של המנהל הגדול, אוסקר לדבר. " אנחנו חייבים להיות חדים הרבה יותר, עם לקוחות נוספים יגיעו הנה זה ישתלם לכם אבל עם לא… טוב אני מניח שנעשה סבב פיטורים קצת כדי לאזן את המצב," דממה השתררה בחדר האוכל.