ניבי פלדה – חלק מפרק 2
אחרי העלאת הזיכרון הלא כל כך נעים, הם המשיכו לדבר בינם לבין עצמם. מדי פעם הם שאלו אותי אם אני מסכים על משהו ואני הנהנתי להסכמה, קול הפעמון המוכר נשמע ברחבי החדר, וכל הבנים רצו כמו עדר בסערה לעבר אולם האספות. הגענו לפתח האולם, הדלת הייתה סגורה מה שאומר שהגענו לפני המורים, מה שאומר שהילדה החדשה באולם בשיחה. כולם ניסו לדחוף ולהציץ בחריץ בפתח דלת עץ האלון. לאחר כמה דקות הם עברו לניסיון לשמוע דרך עץ האלון העבה, אך שוב ללא הצלחה. "כנראה שתצטרכו לחכות כמו כולם" אמרתי בחיוך מרוצה. כולם נעצו בי מבט מוזר וחזרו לניסיונות הכושלים לשמוע או לראות את הילדה החדשה לפני כולם
תגובות (0)