נערת הזהב…11

שבוע לאחר מכן…
"לקום" נשמעה צעקה בתוך החלל דניאלה התעוררה מיד וזוג ידיים גררו אותה אל המסדרון , כוחה וגופה בגדו בה לא נותר בה כוח לזוז , היא התפללה שרק לא שוב ההתעללויות שלהם . גבה שרף וכאב מחגורת העור של אחד מהם . גופה לא הגיב לה מרוב לילות ימים ושעות על רצפת הפלדה הקפואה .
היא ספרה את הימים ואת השעות עברו 7 ימים . האותות של השן המזויפת הפסיקו לעבוד אתמול , היא קיוותה בכל מאודה שהם הצליחו להשיג את המקום .
היא נכנסה לאחד מחדרי העינויים המאולתרים שלהם , הם דחפו אותה לחדר יצאו נעלו את הדלת דניאלה הביטה באישה , שישבה עם חומרי עזרה ראשונה ומגש אוכל , האישה שלמדה לאהוב בשבוע האחרון . "בואי ילדתי … שבי תאכלי אטפל בך " אמרה המבוגרת לדניאלה , דניאלה התיישבה והאישה הורידה ממנה את החולצה . "הם הרי יודעים שאני לא יודעת כלום , למה הם ממשיכים בזה?" שאלה דניאלה אחרי זמן מה של שקט , "השנאה " אמרה האישה במילה אחת . לאחר זמן מה של שקט הוסיפה , "השנאה משנה אותנו , הרצון העז להרוג לא משנה מי האדם משנה השם שלו " . דניאלה אכלה ולאחר מכן עצמה את עינייה והניחה את ראשה על ברכיה של האישה כאשר הדמעות זלגו ממנה , "שששש… ילדתי אל תבכי , הם ישמעו אותך . ואז גם אני לא אוכל לראותך . תירגעי ילדה , הכול יהיה בסדר " ליטפה את פניה . דניאלה הרימה את גופה , והביטה בפניה של האישה , עיניה מלאות ניסיון וצער . "את יודעת משהו " אמרה דניאלה . "הישועה שלך בדרך , ילדתי " אמרה האישה בדיוק כאשר נפתחה הדלת והגברים הופיעו בכניסה . המבוגרת קמה ממקמה ואספה את הציוד והאוכל הנותר. "נמאס לי לבוא לכאן " אמרה לאחד השומרים כהסוואה. דניאלה התרוממה מהכיסא והם משכו אותה שוב לכיוון הצינוק שלה . טריקת הדלת ונעילתה הביאו את דניאלה לשכב על רצפת הפלדה ושוב לנסו להירדם . היא התעוררה באמצע הלילה הבינה כאשר נשמע שקט מאחורי הקירות . היא הרגישה כאילו ליבה קיבל חבטה עזה . היא התרוממה מהריצפה וחיפשה מקום להסתתר בו . רעש המנעול נשמע בחלל והדלת נפתחה במהירות , "איפה היא!" צעק אחד החוטפים , שניים מהם נכנסו לחדר ודניאלה יצאה מאחורי הדלת היא התחמקה החוצה , ונשמעה ירייה באויר , דניאלה נפלה על ריצפת הפלדה אך הצליחה להתרומם ולסגור את דלת התא , היא נעלה אותה ונשמעו הדפיקות שלהם . "כלבה ארורה את תיתפסי " אמר אחד מהם . דניאלה הביטה ברגלה המדממת , והתחוור לה עד כמה זה מלחיץ אותה , היא מצאה על אחד הכיסאות חולצת טריקו וקשרה אותי סביב הרגל , לפתע הרגישה קנה מכוון אל ראשה , "תפתחי את הדלת כלבה ארורה מיד " ציווה אחד מהאנשים דניאלה התרוממה פתחה את הדלת , היא נפתחה לרווחה והשומרים יצאו זועמים , "אמרתי לך , עכשיו את תיענשי על זה " אמר הוא משך אותה משיערה ודחף אותה לכיוון הריצפה דניאלה נפלה , והוא התקרב אליה כשכעס וזעם אופפים אותו . דניאלה בעזרת ידיה גררה עצמה לאחור מנסה להתרחק , היא הגיעה לקיר והחלה לרעוד . הוא הניח את כף ידו על רגלה והחל ללחוץ על הפצע , דניאלה הרגישה שנשימתה נעצרת , "אהה " צרחה דניאלה בכאבי תופת דמעות החלו לרדת על לחיה . "כן תצעקי כלבה , זה מגיע כל שנייה ושניה , את חושבת שאת מסוגלת עלינו עם החוכמות שלך?? " אמר בכעס . הוא שמע רעש של נפילה מאוחר כאשר הסתובב ראה את שני השומרים ירויים בראשם על הריצפה , לפני שהבין מה קורה , הוא הבין בליבו ודם החל לזלוג מתוכו, הוא התמוטט על רגליה של דניאלה ודניאלה צרחה. היא הרימה את עיניה וסוף סוף הם הגיעו אליה ! . פניהם מוסתרות בכובעי גרב שחורים ומדיהם בצבע היער . הם עזרו לה לדחוף את גופו מרגליה , "דניאלה ? " שאל