נערת הזהב…2

ב4 לפנות בוקר הם הגיעו לבסיס ,
בסיס על הגבול הכי קיצוני , הכי מסוכן שקיים , המתח נמצא באויר הרגישה .
הם ירדו בכניסה לבסיס מהרכב והיא הלכה אחרי החוקר .
" כמוסכם אני ייעלם , אבל לפני זה תכירי את מפקדי הבסיס . " אמר .
הם הגיעו למעבר ואחרי שבדקו אותם ביטחונית חיכו 5 חיילים ליד השער .
"דניאלה תכירי , זה בן מפקד הבסיס " דניאלה לחצה את ידו באי נעימות והבחינה במבטי שאר המפקדים , הוא הכיר לה את כל אחד ואחד מהם עד שהגיע לאחרון ,
"ואחרון – זהו שון הוא מפקד היחידה הקרבית כאן " דניאלה פגשה את מבטו , הוא היה צעיר בהרבה משאר המפקדים הבחינה קומתו גבוה וזקופה שידרה יציבות , שיערו קצוץ וזקנו מגולח – קפדן הבינה , היא לחצה את ידו המחוספסת ועיניה לא משו מעיניו .
"הוא יגרום לך לצרות , תתרחקי " אמר קול בליבה ,
דניאלה עשתה כדברו וקרעה את מבטה ממבטו . לאחר שעות ההסברה סוף סוף נכנסה דניאלה אל חדרה,חדר יחיד תודה לאל! חשבה , בחדר הוצבו ארון ארוך וצר לבגדים חדר אמבטיה ושירותים כמתאים לצבא , ומיטת יחיד רעועה . אך יותר מכל משך אותה הנוף מהחלון , השמש החלה לעלות ונשימתה נעתקה לנוף העוצר נשימה , 'כיצד יופי ומלחמה מתחברים?' שאלה את עצמה .
היא נירדמה לשנת מתים
לקראת השעה 3 בצהריים נשמעה דפיקה עזה בדלת , דניאלה התעוררה מטושטשת ולקח לה מס' דקות לפתוח את הדלת . "אני מצטערת להעיר אותך . המפקד ביקש שאקרא לך , יש הדרכה לאורך הגבול " אמרה החיילת . לאחר 10 דק' יצאה דניאלה מחדרה יחד עם החיילת , החיילת הובילה אותה אל חדרו של בן .
"דניאלה שלום , איך ההתאקלמות שלך כאן? " שאל בנימוס ,
"מרגיש לי בחזרה לצבא " אמרה ברצינות .
"שירתת? "שאל ,
" כן עליתי לארץ בגיל להתגייס . 669 " ענתה מרוצה .
"אוהוו כל הכבוד " אמר בהתפעלות . הם יצאו לאורך הגבול ודניאלה חיממה את ידיה בכיסיה . לאורך השיחה הצטרפו כל מיני אנשים שבן חשב שחשוב שתכיר , מבחינתה זה היה בלתי נסבל להכיר עוד ועוד . "אותו אני מניח שהכרת אתמול , זה שון " אמר . דניאלה הרימה את קצות שפתיה לחיוך רפה ומנומס והמשיכה להביט בנוף. "אני צריכה להכיר את החיילים , כל חייל וחייל שנמצא על הגבול " אמרה ברצינות , שון הביט בה ועדיין התקשה להאמין בה .
"טוב אני משאיר אותך בידיים טובות , שון תעשה כל מה שנחוץ " אמר בן ונפרד מהם .
שון הביט בדניאלה והיא נראתה לו חדורת מוטיבציה , "את בטוחה שעכשיו ?" שאל ,
דניאלה בחנה אותו לרגע והסיטה את עיניה , "כן , זה נחוץ " אמרה .
שון הוביל אותה אל התחנה הראשונה, הם הלכו לאורך הגדר ודניאלה העיפה מבט לצד השני .
"לפעמים הם פשוט מגיעים בהסוואה של רועי צאן , ומנסים לאסוף מידע . רוב הפעמים החיילים לא מתקרבים " הסביר,
"הגדר הזאת , היא מחשמלת? " שאלה ,
"לא " ענה .
לפני שהספיק לשאול דניאלה נגעה בגדר ואמרה , "מישהו חתך אותה בצד הצפוני " ,
"מה ? את בטוחה ? " שאל מהסס
, דניאלה שלחה אליו מבט נרגז והוא הוציא את מכשיר הקשר .
"עמדה 3 , סיירתם היום על הגדר? " שאל , "כן המפקד , הכול כרגיל" ענו מהצד השני . הוא הביט בה ושילב את ידיו ,
"קח אותי לשם " התעקשה .
"אני צריך רכב מיד לאזור צפון " ענה .
"אתה לא מאמין לי , ואתה לא חייב בדיוק כמו כולם " ענתה למחשבותיו . הוא שתק , לאחר מס' דקות הגיע רכב והם נסעו למוצב הצפוני , הם ירדו מהרכב וסיירו לאורך כל הגדר משלא מצאו דבר הוא הביט בה בספק , דניאלה הביטה לאורך הגדר , "עצים? " אמרה בקול .
"כן . החיילים שומרים מתחתיו בקיץ " . היא החלה להתהלך לכיוון הגדר .
שון הלך אחריה והוציא את מכשיר הקשר ,
"אני רוצה מייד למוצב הצפוני את הגשש יחד עם הכלב , מיד! " ציווה .
היא צדקה