נטלי16
הייייייי
אשמח לתגובות :)

נערת הזהב…5

נטלי16 14/07/2013 804 צפיות 4 תגובות
הייייייי
אשמח לתגובות :)

דניאלה ושון נחבטו בקיר בטון . הוא הביט בה בהלם ,"נפצעת? " שאל ,
דניאלה הנהנה לסימן של לא.
הוא חיכה שתרד מהמוצב והוא ירד אחריה . "מוצב דרום מה קורה? " שאל במכשיר .
"הכל רגוע המפקד " ענו .
"אני מגיע " ענה . בלי להביט בה הוא נסע למוצב הדרומי .
ליבה של דניאלה הרגיע אותה והובטח לה שהסכנה להיום חלפה .
"בואי אני ייקח אותה לחדר " אמר רון . הוא הסיע אותה לחדרה והיא הביטה בו יורד מהקלנוע.
"תודה " ענתה והחלה ללכת . הוא הרגיש ביחס קר שלה "הכל בסדר? " שאל.
"כן אני פשוט עייפה " אמרה והתהלכה לחדרה . "תודה , לילה טוב " אמרה וסגרה את הדלת היא הציצה דרך החלון וראתה אותו עומד שם עוד מס' שניות והולך .
היא התקלחה סימסה לדודתה והלכה לישון מותשת מאי פעם , מחשבות רבות רצו מידי בראשה , היא ידעה שאסור לך לחשוף את היכולת להגיע למקומות . הוא ינצל את זה הרגישה , אסור היה לך טיפשה! אמר הקול במוחה . דניאלה השתיקה את כל הקולות והלכה לישון . היא התעוררה לשמע דפיקות בדלת , "רגע " אמרה מטושטשת והביטה בשעונה '12 בצהריים איך את ישנה כל כך הרבה? ' שאלה את עצמה , היא הביטה בעין הדלת וראתה את אנה שם , "רגע " אמרה שוב , היא אספה את שיערה ופתחה את הדלת .
"אני מצטערת שהערתי אותך אבל המפקד מבקש שתגיעי אליו בהקדם . " אמרה באי נוחות .
"בואי תיכנסי אני אתארגן ונצא " אמרה דניאלה , אנה נכנסה במבוכה לחדר וישבה בנימוס על כיסא בקצה החדר ששימש את דניאלה להניח את בגדיה .
לאחר שהתארגנה הן יצאו ללא דיבור אל המשרד של בן . "המפקד " אמרה אנה בכניסה דניאלה נכנסה אחריה ואנה יצאה מהחדר .
"אני מצטערת להעיר אותך , אך דברים כאלה לא סובלים דיחוי " אמר בן קצר רוח .
דניאלה הבחינה בשון עומד בפינת החדר נישען על הקיר כשהוא במדיו , רובהו תלוי על גבו וזיפיו מקהים בעקבות אי גילוח הוא נראה כאילו לא ישן כלל . היא התיישבה בכיסא מול בן , היא ידעה ששון בוחן את תנועותיה לכן שידרה ביטחון ויציבות .
"אוקי… " אמרה .
"חשוב לי לציין שאני לא פקפקתי ביכולות שלך. אבל אחרי אתמול אני בטוח שיש לך יכולות מדהימות, את הצלת חיילים רבים . הצלת משפחות . ורצינו להודות לך באופן אישי . אנחנו ממש נשמח להמשיך לשתף איתך פעולה , את תעזרי לנו ובתמורה כל העולה על דעתך תקבלי מאיתנו אם זה כסף , ואם זה חופש " אמר .
דניאלה הרימה את עיניה לעיניו והחלה לדבר "אני לא מעוניינת בכסף , כמו שאמרתי אני כאן לעזור בלבד , לא צריכה כסף או שום דבר אחר אני רוצה רק חופש . לא מעניין אותי אם מישהו מאמין לי או לא . לא מעניין אותי יחסים כאן . כבר עברתי מזמן את גיל הצבא , את גיל החינוך ועוד יותר את שעות השינה והקימה אז אני מבקשת פשוט להניח לי " היא גילתה שלא התכוונה להגיד זאת לבן אלא כיוונה מילה במילה לשון .
"מוסכם" ענה בן .
"עכשיו אם תסלחו לי , אשמח לחזור לעיסוקיי , היא יצאה מהחדר משוחררת , ולנוכח מזג האויר היפה החליטה ללכת הרגל במרחק של דקה שתיים הליכה ראתה כבר דניאלה את חדרה היא השתוקקה כל כך לשכב במיטה בחזרה .
אבל היא ידעה שהוא הולך מאחוריה , 'אלוהים שיניח לי בבקשה ' התחנן מוחה .


תגובות (4)

מממ היו כמה טעויות בניסוח בפרק.. דוג', אמרת שהמפקד קרא לה אבל רשמת "מצטערת להעיר אותך, אך דברים כאלה.." והיו כמה פסיקים שהייתי מחליפה בנקודה (אבל זה רק אני..)
בכל אופן הפרק ממש יפה :))
תמשיכיי

14/07/2013 12:46

תמשיכייי !

15/07/2013 14:24

תמשיכי עוד היום!!!!!!!!!!!

15/07/2013 17:03

אני מצטערת על העיכוב כבר מעלה :)

29/07/2013 08:18
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך