נערת הזהב…8

"את בסדר ? " שאל רון .
היא חייכה אליו והנהנה , "קר לי מידי ללכת ברגל . תוכל להסיע אותי בחזרה ? " שאלה בביישנות .
"זה בכלל לא שאלה " אמר , הוא הוביל אותה אל הקולנועית הקרובה והם נסעו משם .
"תודה ".
"לילה טוב " אמר ,
דניאלה חייכה לעברו ונכנסה לחדרה .
היא הלכה לישון רגועה ובטוחה שהלילה יעבור בשקט .
דניאלה התעוררה לבוקר יום חמישי , היא נשארה במיטתה והדליקה טלוויזיה.
רק בסביבות 4 בצהריים יצאה מהחדר , היא החליטה לברר מה הנהלים לגבי סופי שבוע לכן פנתה למשרדו של בן . מסתבר שסופי השבוע התארכו מ3 ימים ל4 , וכרגע רוב החיילים יהיו בחופשה של 4 ימים , הגיע להם חשבה דניאלה , הם עובדים קשה ע"מ לבטח את הגבול .
יום שישי בערב הגיע ודניאלה התקשרה שיחת וידאו אל הוריה ואח"כ אל דודתה , לאחר שאיחלה לכולם סוף שבוע רגוע עמדה דניאלה בחלונה והשקיפה אל הנוף העוצר נשימה כמו כמעט בכל דקה אפשרית .
הדפיקה בדלת עודדה את דניאלה להפסיק לבהות בחלון . היא פתחה את הדלת וראתה את אנה ,
" את לא נסעת הביתה ? " שאלה דניאלה מופתעת .
"לא . " אמרה בשקט ולאחר מס' שניות הוסיפה "ערב סוף שבוע , את לא באמת נשארת כאן לבד נכון ? " שאלה בביישנות .
"אני מעדיפה ככה " ,
"בן נורא יכעס עליי אם אני לא יחזור לחדר אוכל איתך " הודתה .
דניאלה חייכה לנוכח כנותה היא לקחה את מפתחות החדר ואת הפלאפון שלה ויצאה .
הן הגיעו לחדר האוכל אנה הובילה אותה אל שולחן ארוך שרוב חיילי הבסיס ישבו סביבו,
"לא כולם כאן יש כאן קבוצה קטנה שתכף תצא ואחרת תיכנס , את יודעת הכניסה לבסיס העמדות השומרות , הם במשמרות " הסבירה .
הן התיישבו ולהפתעתה אף אחד כבר לא בחן אותה , כולם התרגלו לראותה בבסיס לכן הקל עליה . למה שהיא לא ציפתה זה שבאותו רגע הגיע שון והתיישב מולה , היא הנידה את ראשה בנימוס ועיניה נקשרו בשלו , העייפות הייתה שם הבחינה ושוב הוא לא התגלח בבוקר , זיפים קטנים בצבצו. היא אטמה את עיניה במכוון והעוותה את פניה בכעס משלא נרתע הפנתה דניאלה את מבטה אל ראש השולחן שם ישב בן .
בזמן הארוחה הבחינה דניאלה ששון כמעט ולא אוכל , הוא התעסק במסמכים שהובאו לו , לעיתים מבטו נדד אל פניה כשחשב שהבחינה בו הסיט את עיניו .
עיניה כצבע השמש הפנטו אותו . בסיום הארוחה כל חייל קם לדרכו , שלא כרגיל .
דניאלה חזרה לחדרה והחליפה בגדיה לפיג'מה , היא הדליקה את הטלוויזיה והתיישבה למולה , בזמן שמצאה קומדיה רומנטית לצפייה כיבתה את האורות בחדר . גשם עז החל לרדת ולנוכח הרעש היא הידקה את סמיכתה מסביבה , הדפיקה בדלת גרמה לדניאלה לקפוץ ולהביט סביבה , לאחר שוידאה שחלון חדרה סגור ניגשה דניאלה לדלת ופתחה אותה חלקית , כאשר ראתה אותו עומד שם פתחה דניאלה את הדלת ושילבה את ידיה.
" יש סיבה שאתה דופק בשעה 1 בלילה על דלתי? " ניסתה להראות כעס .
"האמת שבאתי לכעוס עלייך . חשבתי שאמרתי לך להתרחק מהחיילים שלי " אמר שון מנסה לשדר כעס גם הוא , דניאלה רצתה לחייך אך לנוכח המצב המשיכה בהצגה ,
"ואני אמרתי לך שלא אכפת לי מה אתה חושב " . הוא הרצין לפתע והדף אותה לצד הדלת .
"אני לא חושבת שהזמנתי אותך להיכנס " אמר וסגרה אחריו את הדלת , היא נעלה את הדלת בשקט מחשש שמא אנה תתפרץ לחדרה או כל חייל אחר שיחשוב שיש מקרה חירום .
"אחד החיילים שלך ממש מחבב אותי אם הביא לי טלוויזיה בהפתעה " ניסתה דניאלה לעצבן אותו . שון התיישב על הכיסא שעמד ממול וניצוץ בעיניו , "ואת חושבת שרון הביא לך אותה ? " שאל מסתורי,
חיוכה של דניאלה גווע כאשר חיוכו עלה .
"הוא האדם הכי קרוב אליי כאן , יש לי אמונה שזה הוא " .
"אם תבואי הנה ותשבי על ברכיי אולי אברר לך מי הוא " הציע בחיוך שטני .
"אעשה את זה ביום שתצא שמש לצד הירח " הודיעה בצינה ,
הוא הביט בטלוויזיה זמן מה ובהפתעה התרומם מעט על רגליו ומשך אותה אליו , דניאלה המופתעת התיישבה בחיקו והביטה בעיניו הזועמות .
"אוההו יש לך כוח על אישה " אמרה בזלזול , "אף פעם לא שמעתי תלונות מנשים , היו כאלה שנהנו מאוד . עכשיו בואי נסדוק אם יש שמש לצד הירח " אמר .
כעסה של דניאלה החל להתלקח , "כדאי שתעזוב אותי ברגע זה " הזהירה .
הוא קירב את שפתיו לשלה עד כדי נשימה ואז התרחק ממנה , הוא ליטף את עורפה ונשען על גב הכיסא , דניאלה שנאה אותו באותו רגע , הוא העביר אותה על דעתה והיא ידעה שהיא תתחרט על הצעד הבא שלה , היא נאחזה בפניו בשתי ידיה והצמידה את שפתיה לשלו.
שון הגיב באיטיות וליבו סימן ניצחון , הוא העביר את ידיו מגבה אל צווארה ובחזרה , והיא בתגובה נצמדה אליו ככל שהצליחה , עד שנשימתה התקצרה.
הוא שיחרר אותה והיא התרוממה ממנו במהירות , שון קם ממקומו והוריד את נשקו מכתפו ,
"אתה הולך מכאן ברגע זה אין טעם שתוריד את זה " ניסתה לשכנע את עצמה .
"את באמת רוצה שאלך?" שאל והתקרב אליה ,
דניאלה התרחקה ממנו עד שהגיעה לקצה מיטתה , היא נעצרה גם ושלחה את ידיה כסימן של עצור . "אנחנו חתול ועכבר זה לא הגיוני כל המשיכה הזאת . אבל… " החלה לומר .
"תשתקי קצת " ייעץ לה, הוא נשק לה שוב ודניאלה שוב הרגישה פרץ אנרגיה , כאשר הרגיש שגבולו עומד להיחצות הוא כפה על עצמו לעצור , דניאלה פקחה את עיניה והביטה בו.
"אנחנו לא בני 16 , אנחנו בוגרים ונדע לעבור על כך הלאה " אמרה והביטה בעיניו .
היא קילפה ממנו את מדיו והתפלאה לגלות קעקוע על חזהו , 'מה שלא הורג אותך מחשל אותך ' היא ליטפה כל אות ואות והוקסמה לנוכח שריריו הדקים והאיתנים.
כאשר הוריד ממנה את חולצתה הביט שון בקעקוע על גבה ,
"אני מניח שעברת גיל התבגרות מושפע מאוד " אמר עם ניצוץ מסוכן בעיניו .
דניאלה קשרה את עיניו בשלו וחייכה אליו .
היא לא חשבה שעדיין קיימים גברים כמותו , גבריים כל כך הוא היה הגבריות בהתגלמותה , כיבד אהב וחיבק.
"אם תירדם אני מבטיחה להעיר אותך במקרה חירום " אמרה מלטפת את כף ידו , שון העביר את ידו על גבה ועצם את עיניו כמסכים . דניאלה התעוררה לשעה לא ידועה , השמש לא זרחה כי חלון החדר היה סגור , היא הביטה בשון ישן, היא הביטה בו ועיניה אט אט נעצמו גם הן , שניהם התעוררו כאשר שון הרגיש נופל מהמיטה , הוא נאחז במפתיעה בדניאלה והיא התעוררה וצעקה נשמעה כאשר נחתה עליו על הרצפה , הם צחקו.
"אידיוט " אמרה בסוף היא התרוממה וחזרה למיטה ושון מיד אחריה .
"בוקר " אמר והצמיד את שפתיה לשלו .
"אתה לא אכזרי ורע כמו שאתה משדר " אמרה והביטה בו ,
שון המשיך להביט בתקרה וידו ליטפה את אחורי צווארה . משלא ענה הסיטה דניאלה את ידו של שון מצווארה וניסתה להלחיץ אותו בכך שהתרחקה, הוא הבחין באיום שלה אך לא התרגש הוא הכיר את סוג האנשים שלה , יודעים כיצד לנגן על מצפונם של אחרים . הוא נתן לה מרחק להתרחק והיא הופתעה כאשר לא משך אותה .
"אם תפסיקי לנסות לנתח מצבים , אולי אדבר " אמר לאחר זמן מה, הוא קם מהמיטה ופתח את החלון לידי פתח רחב שידו תוכל לזרוק את העפר של הסיגריה שלו , הוא הוציא חפיסה ממכנסיו ועישן סיגריה , "תשני הבעה אם לא היה יורד גשם הייתי מעשן בחוץ " תירץ .
"כן חצי עירום . זה היה מעניין לראות " אמרה בערמומיות , היא קמה מהמיטה אספה מגבת ובגדים ונכנסה לחדר האמבטיה ,
שון בחן אותה מתהלכת לכיוון האמבטיה לאחר שטרקה את הדלת הבין שון שאינה מעוניינת שיהיה כאן . היא שמעה טריקת דלת והבינה שלא באמת רצתה שילך.
דניאלה יצאה במגבת לחדר לאחר שכתפה נחבט בקיור כאשר ניסתה למרוח קרם.
חדרה היה ריק ודניאלה הרגישה תחושת ריקנות ,