נערת הזהב…9

בימים הבאים דניאלה לא נתקלה בשון למעט בישיבות ,
העוינות שלו כלפיה נפחתה בצורה דרסטית אך עדיין הקור והניקור היו שם .
לעומתם רון ודניאלה התקרבו עד מאוד הוא נהג לבקרה כמעט כל ערב והם טיילו במשך שעות ושוחחו ביניהם .
הם טיילו על שביל הגישה לחדרה החושך וריח הגשם באוויר גרמו לדניאלה ליהנות מכל שנייה בשיחה, "שון רואה אותי ממלא מקומו בזמן היעדרו , כנראה שלא נתראה מס' ימים " אמר , דניאלה ניסתה להראות פחות התעניינות בשון אך סקרנותה גברה .
"שון לא יהיה כאן?" שאלה. "
פעם בחודש הוא יוצא ל5 ימים , בגלל שקודמתי אני יחליף אותו" אמר בחשש .
"אתה לא שמח" ענתה,
" אף פעם לא עשיתי את זה לפני כן , הפחד ממשהו חדש זה הכול " אמר ,
דניאלה הרגישה אליו רגשות של אחות היא אחזה בידו וגרמה לו להביט בה , "אתה תצליח , חוץ מזה אני כאן לעזור לך בכל דבר שתצטרך " .
רון התקרב אליה ומבטו לא מש מפניה , הוא הניח את ידו על לחיה ודניאלה עצמה את עיניה בחוזקה היא הורידה את פניה לרמיזה שאינה מעוניינת ורון בתגובה חשב שזו ביישנות והרים את פניה , "רון " , קולו של שון הגיח מהאפלה .
"לעזאזל " חשבה דניאלה היא התרחקה מרון במהירות רון הביט בדניאלה ועיניו שידרו פגיעה כאשר התרחקה ממנו .
שון עמד מולם בוחן , " בן מחפש אותך " אמר . היא לא שמעה בקולו נימת כעס הוא היה רגוע הבחינה ועיניו נאטמו היא לא הצליחה להבין מה עובר עליו וזה שיגע אותה .
רון הנהן לעבר דניאלה ונעלם בחושך .
שון הביט בה לרגע והחל לחזור אחרי רון , "חכה רגע שון " שון נעצר והסתובב להביט בה כשידו האחת כרוכה סביב חבל נשקו והשנייה מאוגרפת לצידי גופו, "אל תכעס עליו " ביקשה "זה לא כמו שזה נראה " החלה להסביר .
"אל תנסי להתחיל לתרץ לי " החל לומר והיסס כיצד עליו להגיב? מצד אחד הוא הרגיש קירבה אליה הם היו יחד הוא נישק אותה ישן איתה , הוא הרגיש שהיא שייכת לו ,ומצד שני היא לא . היא הבהירה לו את זה טוב מאוד . איך הוא נכנס לבוץ הזה שנקרא דניאלה? שאל את עצמו .
"שון לא היה ביני לבין רון כלום אני…" החלה לומר אך שון קטע אותה ,
"תחסכי ממני את התירוצים האלה , את גרועה . את נהנת מכל היחס הזה , מפלרטטת איתו בלי סוף ומצפה שהוא יחזיק מעמד , את פשוט " הוא לא סיים את המשפט כאשר היא ניסתה להעיף את ידה לפניו , שון נאחז בידה בחוזקה פיו נסגר ולסתו התקשחה .
"הלוואי שפרה תחרבן לך על הראש , שתבלה את כל החופשה שלך בשירותים , יאיר אידיוט שכמוך " קיללה אותו דניאלה . דמעות החלו לרדת על פניה והוא ראה אותן . שון שיחרר את ידה ולנוכח הדמעות ליבו נשבר . הוא מבולבל , כעוס מתחרט ועצבני התרחק משם שון וחזר למשרדו של בן .
דניאלה נכנסה לחדרה ודמעותיה לא הפסיקו , היא פגעה בו , מעולם לא הצליחה לפגוע באדם במכוון ובו כן .
היא שכבה במיטתה מחבקת את סמיכתה ומודעת היטב מדוע בוכה , לא בגלל שחשבה שפגעה בו , אלא כי ליבה נקשר לליבו , היא מאוהבת בו הבינה .

הוא הרגיש נבגד בדיוק כמו שהיא הייתה מרגישה אם היה קורה ההיפך .

לאחר לילה כמעט ללא שינה ומחשבות גרועות ביותר קמה דניאלה ליום חדש , היא התארגנה טפטפה טיפות עיניים לעיניה הנפוחות ויצאה לישיבה , כשנכנסה הבינה דניאלה שחופשתו של שון החלה , רון ישב לצד בן וכתב לפניו מסקנות שנאמרו בקול . "ההתרעות החלו לרדת , לפי המודיעין שלנו הם נסוגו " אמר אחד המפקדים .
"זה מה שהם רוצים שתחשבו " אמרה דניאלה , כל מבטי המפקדים הופנו במצח מקומטת אל דניאלה , רון הביט בה והיא ראתה בעיניו את הבושה .
"השקט הזה הכול מזויף , הם מתכננים בקפידה את ההתקפות שלהם , הם די בטוחים מי המודיעין שלכם אצלם , אני ממליצה להודיעה למודיעין להפסיק ליצור קשר בזמן הקרוב , אם הם ייחשפו כל התוכנית שלכם לא תצא לפועל " אמרה והביטה לעבר בן . בן הנהן והמשיכו בשיחות בהמלצת דניאלה.
לאחר יומיים…
דניאלה ישבה על ספסל ממול לגבול הצופה לגבעה והביטה בשמש שוקעת מאחורי עננים כבדים המאיימים לגשם .
"מרגיע " אמרה אנה , היא התיישבה ליד דניאלה והביטה גם היא . דניאלה הביטה באנה וראתה פנים מוטרדות , "מה קורה? " שאלה .
"שון לא תמיד היה כזה " החלה לומר , דניאלה החזירה את מבטה אל הגבעה ושתקה . "הייתה לו חברה , יפה מאוד נדמה לי שדוגמנית . היא הייתה מגיעה לעיתים רחוקות לבקר אותו בסופי שבוע וכאשר הוא היה יוצא תמיד היה מבלה איתה . אבל היא לא העריכה אות כלל , חשדתי שהיא לא כנה כאשר יום אחד ניסיתי להשיג אותה בשבילו , ענה לי גבר . לא סיפרתי לו פחדתי שזה ינפץ אותו . הוא גילה את זה לאחר שבועיים שהפתיע אותה בחופשה משותפת לחו"ל , הוא נכנס לדירתם ומצא אותם יחדיו . כמובן שגרם לשבר באפו של הבוגד . איימו לפתוח נגד שון תיק אל בגלל היותו מפקד מבצעי בבסיס כזה חשוב לא נותרה להם ברירה והם ויתרו . היא כמובן ניסתה לחזור אליו וחיפשה אותו בכל שנייה , אבל הוא סירב להקשיב לה . הוא היה מוכן לעזוב בשבילה את הקריירה שלו את משפחתו הכול והיא נתנה לו חרא במקום . כלבה מטומטמת " קיללה אנה ,
דניאלה הביטה באנה בשעשוע , "מצטערת , אני עדיין כועסת . מאז הוא ניהיה אדם קשה , כמו שאת רואה לא חסר בנות בבסיס ,שון הוא בחור נאה וגבר אמיתי מאוד , בנות היו כרוכות אחריו והוא התעלם מכולן . ניהיה קר קשה ואטום . אני והוא חברים כבר כמעט 7 שנים , חברים טובים . אני יודעת עליו הכול , והוא עליי .הרבה פעמים חשבו עלינו כזוג אך מיהרנו להכחיש . אנחנו כמו אחים " אמרה במבוכה. דניאלה שתקה , ואנה הייתה בטוחה שדניאלה לא הייתה מעוניינת לשמוע זאת , היא קמה ממקומה והחלה לפסוע , "אנה? " אמרה דניאלה לפתע , "תודה " .
אנה חייכה את החיוך הרחב יותר שלה ודניאלה הופתעה . לאחר שעה עמדה דניאלה מול המראה ועצמה את עיניה , היא התרכזה בשון , וליבה ביקש אותו . היא פקחה את עיניה בדירתו , בחדר ריק . רעש הטלוויזיה מהסלון העיר אותה מההלם ודניאלה יצאה בשקט , היא הלכה במסדרון החדרים ויצאה אל סלון גדול , הוא ישב גב אליה שותה בקבוק בירה ואוכל פיצה מקופסא , זה היה מצחיק לראות אותו חי חיים רגילים חשבה דניאלה . "מה את עושה כאן ? " שאל בקור לפתע , הוא לא הסתובב להביט בה , או לא קם ממקומו , כיצד ידע שהיא שמה? שאלה את עצמה . "איך הבחנת " שאלה .
הוא לא ענה לה , שון הניח את הפיצה לקח עוד לגימה מהבירה וגם לשטוף ידיו . "שאלתי מה את עושה כאן " עכשיו הוא הביט בה מבטו אטום וכעוס , היא הביטה בו זיפיו הוארכו במקצת ובגדיו מרושלים , היה מוזר לראותו מוזנח בצורה ביתית כל כך . היא הרימה את עיניה לעיניו ולא ראתה טיפת רוך . "באתי להסביר מה באמת קרה " החלה לומר . "אני לא מעוניין לשמוע " החל לומר . "שון אל תגרום לי להשתמש בכוח , אתה תצטרך להקשיב לי במוקדם או במאוחר " איימה .
"מה את אומרת " החל לומר . "בואי נבהיר משהו , אל תאיימי עליי ואמרתי לך אני לא מעוניין להקשיב לך " סיים והתרחק לכיוון הספה .
"אתה ביקשת את זה " לחשה לעצמה ונגשה אליו , היא נצמדה אליו ופיה מחץ את פיו , ידיה נכרכו סביב צווארו והיא נצמדה אליו. שון לא הגיב אליה שפתיו היו נוקשות אך לאחר מספר שניות הוא נשק לה בצורה עיוורת מהופנט משפתיה ממתיקותה מריחה . הוא התיישב על הספה והיא עליו , לאחר שעצרה לנשום אויר השעינה את מצחה על מצחו והביטה בעיניו , "אתה יאיר , קצת אידיוט אבל יותר מכל אתה חסר טקט " אמרה מגחכת , "שון , לא התנשקתי עם רון . הוא ניסה אבל לא נתתי לו . אני לא רוצה אותו , הוא חבר טוב וזה הכול " אמרה מהופנטת מעיניו . הוא האמין לה , הוא ראה בעיניה. "אני קנאי דניאלה את צריכה לדעת את זה עכשיו , לפני שאת נכנסת לבוץ איתי , אני רכושני ואני קנאי , אני רוצה אותך כל רגע בטווח העין שלי " הודיע לה . דניאלה לא חשבה כלל ונשקה לו לאות אישור . עד לחדרו הספיקו שון ודניאלה להוריד אחד השני את בגדיהם , הוא הפילה על המיטה והיא צחקה לנוח גובה ואורך המיטה . "אני בן אדם גבוה " תירץ וחייך אליה. היא פקחה את עיניה ולקח לה כמה שניות להבין שהיא לא בחדרה בבסיס , היא נמצאת בביתו של שון בזרועותיו , נשימתו חיממה את עורפה החשופה . היא הסתובבה אט ופניה כעת היו צמודות לפניו , הוא פקח את עיניו לאט ומצא אותה מביטה בו . לאחר מס' דקות של שקט הוא העביר את שפתיו בעדינות על שפתיה והתוודה "אני אוהב אותך " . "נדמה לי שהרגע סלחתי לך על היחס הראשוני שלך " אמרה מובכת . "זה אומר שגם את? " שאל , "תבין לבד " אמרה צוחקת . "אני אגרום לך להודות שאת אוהבת אותי " הכריז שון וניצוץ מלחמה הופיע בעיניו , הוא התרומם מעליה והחל מדגדג אותה . צחוקה נשמע ברחבי הבית , "שון די אני לא עומדת בזה " אמרה צוחקת . "אני נכנעת אני אוהבת אותך אידיוט " אמרה לבסוף מתנשפת . "יפה מאוד אישה , עכשיו בואי הנה " אמר ומשך אותה לנשיקה סוחפת .

השבועות עברו ודניאלה הרגישה את זה הולך ומתקרב.
"שון אני צריכה לדבר איתך לפני הישיבה " ביקשה דניאלה . "אהובה אני לא יכול כרגע , מצטער מצטער מבטיח לפצות " התנצל שון בטלפון . היא ידעה שהרעיון שתעלה בישיבה תפוצץ את המערכת יחסים הכי מדהימה והנפלאה שהייתה לה אי פעם ,
ליבה יתנפץ ברגע שהתכנית תצא לפועל אך אין ברירה אחרת . ביטחונו וביטחון החיילים קודם לאהבתה .