נקמת אחים-פרק הבכורה!!!

יצאתי לשם, איתרתי את הבן אדם שרצח אותו והלכתי לביתו, רציתי להרוג אותו באמת שרציתי! אבל לא יכולתי, כשראיתי אותו מחבק את ילדתו לא יכולתי להשאיר ילדה יתומה מאב. חזרתי למחנה
"עשית את זה?" שאלה אותי ג'ולס כשחזרתי למחנה
"רק לפני שבוע הגעת ואת מתערבת בדברים שהם לא עיניך?" התעצבנתי עליה, לא כי אני כועסת עליה רק כי רציתי להוציא עצבים ולא ידעתי על מי
"אבל חשבתי שאת רוצה לנקום, לא?" שאלה ג'ולס כאילו לא אמרתי כלום
"כן! אני רוצה! אבל אני לא רוצה להשאיר ילדה יתומה!" הוצאתי עליה את כל העצבים שלי
"היתה לו ילדה נכון?" היא אמרה והזהירה את גופה כדיי שנארה משהו בחושך הלילה הכבד
"כן" הנמחתי את קולי,
"בואי נכנס למחנה" אמרתי לה ודחפתי את הסלע שהיה הכניסה למחנה החיתיים, הבתים במחנה היו קטנים ורעועים אך מספיקים בשבילנו, הינו גונבים מבני האדם את הציוד, התרופות והנשקים שהיינו צריכים
"בן אדם!" צעק אחד מהחייתים והצביע מעבר לכתפי, הסתובבתי וראיתי שם נערה בלונדינית ג'נג'ית שעיניה שחורות כמו שערי
"אני… אני לא התכוונתי להבהיל" היא גימגמה כשארבע מאיתנו כיוונו אליה אקדחים
"מי את ומה את עושה כאן?" איימתי עליה
"אני אולינה, ואני בצד שלכם…" היא הסבירה
"אני רוצה לעזור לכם לעשות שלום אם בני האדם" היא המשיכה
"מה לעשות איתה המפקדת?" שאל אותי פרנקו, נער זאב אשר כיוון אקדח לרקתה
"תעיפו אותה מכאן, אני לא צריכה בני אדם בשבט שלי ילדה" סובבתי את פני והעפתי את שערי השחור שהפס הכחול שעליו עף על פני
"אבל אני יודעת מידע עליהם, וחולשות שלהם ואני רוצה שיהיה שיוויון ביננו ותוכלו לחיות איתנו" היא אמרה
"המפקדת, היא יודעת את מקום המחבוא שלנו! אי אפשר לסמוך על בני אדם!" התנגד פרנקו
"הוא צודק, סימו אותה בכלא, אני אקרה לאנשי העטלף שימחקו את זכרונה" אמרתי והפעלתי את סונר הדולפין שלי
"לא!" התנגדה ג'ולס
"היא רוצה להיות איתנו בשלום ואת שמה אותה בכלא?! זה לא צודק!" היא המשיכה בעצבים
"החיים לא הוגנים ילדה!" התעצבן חזרה פרנקו ואזק את ידיה . נכנסתי לחדר שלי ונשכבתי על מיתתי, הייתי צריכה לעשות את זה! הייתי צריכה להפוך את רגלי לזנב הדולפין החד שלי ולכרות את ראשו! כמו שהוא עשה לצ'ילי! לאח שלי! אבל לא יכולתי, אני מכירה את ההרגשה של להשאר יתומה ולא יכולתי לעשות את זה למשהו אחר, זה אומר שאני חלשה? או שזה אומר שאני טובה? אני לא יודעת! עצתי את עיני ונשכבתי לישון.