סודות הרוח
כפר קטן במזרח הרחוק על ההרים. שמיים כחולים, אוויר קריר, עצים בעלי עלים ורודים, ומפלי מים ענקיים. זה הנוף. מדהים כול פעם מחדש.
בכול בוקר היה ניתן לשמוע את הציפורים שרות, ואת צלילם המרגיע של נגני החליל ברחוב. ואווירה קלה ונינוחה עברה שם.
בכפר התושבים חיו בשלווה, וגם כן הלוחמים שלו. הכפר אף פעם לא היה נתון לסכנה. מאחר ותושביו לא אהבו את המוסג ששמו הוא – מלחמה. כבר שנים על שנים שלא נשפך דם על ידי חרב או פגיון שיצר הכפר.
"מלחמה היא אינה התשובה" אמר מאמן הלוחמים. "מלחמה היא איבוד השליטה על גופך, מחשבותיך, וגם כן על נפשך".
מבין כול התלמידים שלמדו על לוחמה, היו שניי מצטיינים.
ווינד, נערה צעירה בת 18, בעלת שיער שחור וחלק עם שתי גומיות העשויות מעור שאוספות את שיערה הארוך. היא הצטיינה בשימוש בחץ וקשת ארוכה.
ויון, אדם בן 25, גבוהה וחסון בעל גוף שרירי, לבוש במדי נזיר. על מצחו סימן הדומה לסימני רוח. ראשו חסר שיער. ובידו היה מוט גרזן ארוך.
ווינד ויון היו אחים.
בכול יום, ווינד הלכה לקלף גזעי עצים אדומים בכדי להכין חצים, ובזמן הזה, יון ישב על ברכיו על הדשא, עצם את עיניו, והקשיב לרוח. לאחר שווינד סיימה את עבודתה, היא הצטרפה אליו.
"הרוח" אמר יון בשקט. "הוא כוח בלתי ניראה".
"אי אפשר להילחם בו" אמר ווינד בשקט. "אבל אפשר לזרום איתו"
נשמעו אזעקות המלחמה. הכפר תחת התקפה.
צבא "העורבים" תקף. ובראשו עמדו שני אנשים.
סטון, ולאש. המנהיג והמנהיגה של צבא העורבים.
הכפר הקטן לא העז להילחם. וכמעט הגיע לתבוסה.
אך יון וווינד לא יכלו לשבת בשקט ולהיכנע. הם הסתערו על "העורבים" והחלו להילחם.
שני אנשים מול צבא שלם.
הקרב הסתיים אחרי שעות של מלחמה. הכפר הקטן ניצח, אך נישאר מצולק.
זה היה קרב מזעזע. כי בפעם הראשונה, נשפך דם בקרב על ידי תושבי הכפר, יון וווינד.
מנהיג הכפר לא היה יכול לשאת את מבטו אל שני האחים, וגירש אותם מהכפר.
"שילכו!" הוא אמר. "שוחטי אדם, ושותי דם!" הוא כעס. "מפלצות! חסרי רגש ורוח!".
כאשר אמר המנהיג את המשפט האחרון, יון חייך קלות. "חסרי רגש… רוח?" הוא צחקק. "אדוני, המנהיג. עם או בלי רוח אדם לא יכול להתקיים. זה תלוי, איך אתה משתמש ברוח" הוא אמר את דבריו ויצא עם ווינד מהחדר.
"לאן אנחנו הולכים? מה לעשות?" שאלה ווינד בדאגה.
יון ישב על האדמה, עצם את עיניו. ואמר "הרוח הוא כוח בלתי ניראה. אי אפשר להילחם בו…" הוא פתח את עיניו והביט לנוף. "אבל אפשר לזרום איתו…"
תגובות (1)
וואו!
זה היה מדהים!
הניסוח ברמה גבוה, השפה עשירה, אוצר המילים…
מבלי להתייחס לשגיאות כתיב, אני חושבת שזה סיפור ממש טוב.
בהצלחה בהמשך הדרך וחופש נעים,
המעודדת.