סודות שבורים פרק 3 חלק א

הוא מושך אותי חזק אחריו עד שאנחנו מגיעים שוב לקרחת היער המוזרה שבה נפגשנו לראשונה.
הוא מביט בי עם עיניו המוזרות,בוחן אותי,ושואל:"מי את להיות?"
הפעם אני עונה," איב" אני אומרת,יודעת שאין טעם להתנגד,יודעת שהפראי לא יוותר.
"איב " הוא אומר "מוזר שם" הוא מרחרח אותי ומתרחק קצת.
"אלזור,זור" הוא אומר,אינ כבר יודעת ששמו זור.
"איש בום בום לרדוף אחרי איב?" הוא שואל,ומשהו בפניו אומר לי שהוא באמת מתעניין ושיש בזה משהו מעבר לסתם סקרנות.
"לא יודעת" אני אומרת ולא מביטה בו כשהוא בוחן אותי בעיניו,מרחרח אותי,נוגע בפני,כאילו שבחיים לא ראה בחורה.
"את שונה,לא כמו כל אישה נראית" הוא אומר ומקרב את פניו אל פניי,אני נרתעת קצת והוא מתרחק.
"את לברוח מכפר לבן?" הוא שואל ואני מהנהנת בראשי.
"גם אני לברוח שבט שלי" הוא אומר ונראה פתאום עצוב,אני מביטה בפניו,מביטה,מביטה ולא מרפה,בפעם הראשונה מאז נפגשנו,עיניו חתוליות אפו קצת נשרי אך גם קטן ועדין,שפתיו נראות כמו ציור ושיניו קצת חדות,כן,הוא פראי,בלי שום ספק,הוא פראי,הוא פרא.פרא.פרא שגדל ביערות.
ועכשיו אני זאת ששואלת שאלות "בן כמה אתה?" אני שואלת סקרנית לגעת אם הוא רק נער הוא כבר אדם בוגר.
"אני להיות גבר,אני לראות תשע עשרה אביבים." הוא גדול ממני רק בשנתיים.
"למה אתה בורח מהשבט שלך?" אני שואלת,אך הוא לא עונה,אולי לא הבין את שאלתי,אני שואלת שוב.
"למה אתה לברוח שבט?" אני מדברת כמוהו.
והוא רק מתחמק ואומר :" לילה,אישה איב לישון עכשיו"
ואני לא מרפה ממנו ושאולת שוב:" למה לברוח שבט?"
והוא אומר:"את לישון,אני שומר לך להיות בטוחה" ואני מבינה עכשיו שגם לפראי יש סודות,כמו שמייקל כתב לי,לכולם יש סודות,לכולם יש סודות,לכולם,וכולם משקרים,כולם.
"איב לישון,אלזור לשמור איב" אבל אני לא יכולה לישון,אני רעבה,ומפחדת,ולא יודעת אם לבטוח באיש פרא,ואני עצובה בגלל מייק,ואני רעבה,לא זוכרת מתי אכלתי,וקר לי,אני רועדת,והבטן שלי משמיעה קורקורקור,היא מקרקרת בקולי קולות. והפראי מדבר הוא אומר שאני צריכה לאכול,הוא נעלם בין העצים ואני נשארת לבד לכמה דקות,בחשכה המוחלטת,והוא חוזר,ובידיו פירות ,הוא מושיט לי אותם "לאכול" הוא אומר,ואני אוכלת ואחר כך נרדמת,אני יושנת שינה עמוקה נטולת חלומות.

"לוליט ללי לואה לוליט לואה לואי ללי לואי לואה סורוליטה לליט…..ללה ללי לולוט סר מה לואי לה רג'י לו לוליט" אני שומעת שירה,שירה מוזרה, בשפה מוזרה,בקול גברי מוזר,אני חושבת שאני חולמת,אבל לא אני כבר עירה ואני ביער,אני לא במיטה שלי,אני לא בבית שלי,איפה אני? למה אני ביער? מה השעה?
שוב אני שומעת שירה מוזרה "ללויט,ללללה לואי סר סורוליטה סור מה ג'לק לוליט…" וזה נימשך ונמשך,ומפתה כל כך,וזה נמשך,השירה המוזרה מבין העצים בוקעת,ואיפה אני? ומי זה ששר? ומייקל,אני נזכרת איפה אני,אני ביער,אני ביער עם פרא,אני נזכרת במייק,במכתב,בהכול,ואני צורחת .ובוכה. והפראי יוצא מביו העצים ובידיו שלוש דגים שמנים ואני שוב צורחת."אישה לחלום רע?"
הוא שואל בדאגה.
"לא"אני אומרת "מציאות רעה".