סודות של העבר-פרק 8 חלק ב

sapir13 20/11/2012 731 צפיות אין תגובות

היא נגעה בתמונה והרגישה משהו קשה. היא איגרפה את ידה והרגישה אותה סוגרת על משהו שהרגיש כמו ידית. היא דמיינה במוחה ידית, ומשכה את ידה קדימה. אור זוהר מילא את החדר, והיא
הרגישה את ידה חודרת לתוך התמונה כאילו היא היתה דלת בלתי נראית. ידה סגרה על משהו בפנים, והיא משכה אותו עם ידה החוצה.
בידה נח ספר קטן שכריכתו מעוטרת זהב. היא פתחה את הספר בעדינות ודפדפה בדפיו הבהירים. היו חלקים בספר שלא הצליחה לקרוא כי לא הבינה את השפה הכתובה. היא נעצרה באמצע הספר. היה שפ דף שצבעו היה כחול. היא לקחה אותו בזהירות וסגרה את הספר. היא הסתכלה על הדף וקראה את הכתוביות
הזוהרות:
" אם אותה תכלא, אוצר גדול תמצא.
אם אותה תשחרר, אסון גדול יתגלה ".
מתחת לכתוביות היה רישום שנראה כמו תעודת זהות של מישהו. היא לא הצליחה לקרוא את הרישום.
לרגע היא חשבה שהיא שומעת נקישה בדלת. כעבור שנייה שמעה שוב נקישה, והחליטה שבנתיים היא תעזוב את הספרייה עד שתצליח ללמוד לקרוא את הכתב המיסתורי. הוא עד שחס וחלילה יקרא משהו נורא, חשבה.
היא עלתה במדרגות , סגרה את דלת המרתף, ופתחה את הדלת הראשית. אבא שלה עמד בפתח וחייך חיוך נבוך. " מצטער אם הפרעתי לך באמצע משהו סוזן, אבל שחכתי את המפתחות וגם נראה שיש כאן מישהו שרוצה לראות אותך " אמר וזז הצידה. סוזן ראתה מאחוריו את גייק. גייק לא בא לבקר אותה אם אין
לו סיבה, ובדרך כלל סיבת הביקור שלו היתה שיעורי- בית.
" את יכולה בבק- " התחיל גייק לומר אבל סוזן עצרה אותו.
"בטח אין בעיה. תיכנס " אמרה סוזן, הסתובבה, ונכנסה חזרה לביתה.
" הכל בסדר איתה? " שאל גייק " היא נראית קצת מפחידה ".
" אל תידאג, היא לא נושכת. לא אותך, בכל אופן " אמר אביה של סוזן וקרץ לעבר גייק.
גייק הסמיק מעט לנוכח ההערה של אביה, ונכנס גם הוא לבית.

" אז איזה נושא זה הפעם, חשבון? היסטוריה? " שאלה סוזן והתיישבה על השטיח בחדרה.
"האמת, אין לי ממש נושא בפעם. אמא שלי גירשה אותי מהבית כי היא אומרת שאני מפריע לה לנקות, אז באתי לראות אותך " אמר גייק והתחיל לצחוק.
סוזן לא האמינה שהוא יהיה משועמם כל כך. היא ידעה שהוא בעייתי, אבל היא ציפתה שמאז תחילת השנה כבר היו לו חברים – בנים.
" אז מה אתה רוצה לעשות " שאלה אותו.
" לא יודע. לא ממש חשבתי על זה " אמר גייק בפנים תמימות. היא לא האמינה שהוא יכול להיות כזה חסר שכל לפעמים.כאילו באמת, מי בא לבקר מישהו מבלי לדעת על מה הוא רוצה לדבר?
סוזן גלגלה את עייניה וחשבה. אני יכולה לנסות ללמד אותו איך לשפר את המעמד החברתי שלו בכיתה.
היא הסתכלה עליו. הוא נראה טוב, היא ידעה את זה. גם סטייל הלבוש שלו היה מושלם. היא תצטרך לעבוד איתו על דרך לרכוש חברים.
"אוקי, אני הולכת לעזור לך להיות פופולרי בקרב הבנים, ככה שהיה לך יותר חברים לבקר בזמן שאמא שלך מנקה " אמרה סוזן בנחישות וזקפה את ראשה. היא הביטה בו ועיניה בערו באש.
"אוקי אוקי, לאט את לא צריכה להרוג אותי. אני.. " אמר גייק והתחיל לגמגם. "אני לא מצליח להתחבר
אליהם ".
" אל תדאג. אני יודעת בדיוק את מי אתה צריך כדי להתחבר עליהם " אמרה סוזן והתקרבה עליו.
" את מי? " שאל גייק ונפל לאחור. הוא לא יכול להסתכל עליה ! זה בדיוק מה שקרה בפעם שעברה שהיו לבד. הוא התחיל להסמיק…..
היא הגיעה עד אליו ולחשה באוזנו " אותי ואת מארק ".

" מארק מאוד פופולרי בקר הבנים, " הסבירה סוזן " אבל הוא לא פופולרי בגלל שהוא עשיר או משהו, לא.
הוא תמיד עוזר לאחרים כשהם צריכים עזרה והוא גם חכם מאוד, וחברותי…" המבט בעיניים של סוזן השתנה ונראה שהיא חושבת על משהו אחר לגמרי.
" והוא גם היה אחד מאלה שהציעו לך בקשת חברות ואת דחית אותו. למה? " שאל גייק והסתכל על סוזן.
" לא יודעת. גם עכשו, שנתיים אחרי שדחיתי אותו, אני יודעת שהוא עדיין אוהב אותי, אבל… אני לא מרגישה
אותו דבר כלפיו " אמרה סוזן והפנתה את מבטה .
גייק הסתכל עליה. פניה הקטנות היו סמוקות. לפתע הוא חש דחף עז לחבק אותה אבל עצר בעצמו.
" אתה יודע, האמת היא שהיינו פעם חברים, אבל רק חברים ולא מעבר לזה. הוא עבר מקו כשהיה קטן, וחזר בכיתה ה. אני הייתי ה"משגיחה" שלו אז, אבל בגלל שהתבגר וגבה אני לא זיהיתי אותו. רק לאחר שהוא סיפר לי שהוא כבר מכיר אותי, נזכרתי בו אבל, הרגשות שלי כלפיו השתנו. הוא היה רק תלמיד מוכר בכיתה בשבילי ". סוזן סיימה את הסיפור. הרגשות מהעבר שבו והציפו את סוזן. הדמעות עלו בעיניה והיא לא הצליחה לעצור אותן מלפרוץ החוצה.
התפייחותה החרישית גברה, וגייק הרגיש שהוא מוכרח לעשות משהו. הוא התקרב אליה ומשך אותה אילו בעדינות. סוזן הופתעה מהמחווה העדינה, אבל פרסה את זרועותיה סביבו ונתנה לחיבוקו החם להרגיעה אותה.
היא נרדמה כשהיא עטופה סביב זרועותיו החמות והמוגנות של גייק.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך