סעיף נוסף פרק 3

כול מה שנשאר לי הוא פשוט לרוץ. אז זה מה שעשיתי כשייצאתי מהמכונית של קאין.
רצתי עד שלא ראיתי את המכונית והגעתי לטורנדו, הפארק הגדול שנהגנו להשתולל בו מדיי פעם.
זוכר את הפעם שאמרת לי ש 'אנשים' שונים נמשכים אלי, כי יש בי משהו שונה שלא ידעת להסביר.
אמרת לי גם שאני נמשכת עליהם באופן לא מודע.
שתמיד אני מוצאת את האחד הלא נכון להכיר. טוב אני זוכרת שאמרת לי את זה.
ומה שקרה עכשיו הזכיר לי את זה.
קשה לי להאמין שזה שוב רודף אותי שזה שוב בא.
מצאתי את הנוצה שנתת לי בלילה הראשון שהתגנבת לחדר שלי בתור עורב.
אני זוכרת שישבתי בחדר וקראתי ספר עד מאוחר כי אתה יודע שאני נדבקת לספר אני לא יכולה לזוז ממנו, החלון היה סגור ובאת בטיימינג לא משו. הגעתי לחלק המפחיד של הקטע שאותו ילד שומע רעשים מלמטה ויורד לבדוק. באותו רגע דפקת לי על החלון עם המקור שלך וקפצתי בבהלה, נבהלתי כול כך עד שהעפתי את הספר מהיד. לקח לי כמה שניות להירגע ולחזור לקצב נשימה נורמאלי.
פתחתי את החלון בחיוך, ונכנסת נחתה על הרצפה ונהפכת ולאגדה שלי.
והפלשבק מתחיל.
"הפחדתי אותך?" שאלתה בחיוך גדול ומשועשע.
"תחשוב לבד…" אמרתי בחצי חיוך והתקרבתי.
"כבר הגעת לקטע שהוא מגלה שמי שהיה לו בבית היה בואש שנכנס מהחלון?" שאלת אותי כשהסתכלת על הספר, כאילו זה באמת עניין אותך, תחמן.
"עכשיו הגעתי" אני אומרת בחצי פרצוף חמוץ.
"אופס..בדיוק היית שם?"
"קבל את זה ככן" אמרתי וסגרתי את הספר."מה אתה עושה כאן?"
"בא לראות אותך..ללכת?"
"ממש לא!" התקרבת אלי וחיבקת אותי, והרגשתי הכי מוגנת בעולם.
"אבא שלך..לא אוהב אותי אה?" אני שואלת ומשפילה מבט.
"לא..זה לא ככה, הוא פשוט היה מעדיף שאני יהיה עם..אחת מאיתנו" אמרת נסיתה בזהירות.היה לך מבט מוזר באותו רגע, לא הצלחתי לפענח אותו גם לא היום.
"מה אתם אוכלים?" שאלתי אותך כששכבנו על המיטה.
"אנחנו אוכלי כול…כמו בני האדם..פירות ירקות, בשר…"
"איזה סוג של בשר?" אני שואלת ומתרוממת לישיבה.
"אמ..אני לא מבין למה את.."
"אתה כן מבין!, אני לא פוחדת ממך דיימון!"
"אנחנו אוכלים בעיקר…בשר חיי…"אמרת ובחנת אותי לאט, לאט.
"יופי, היה קשה?" שאלתי בחיוך.
התיישבת לידי ונישקת אותי. ואז אמרת משהו שגורם לי להסתכל לשמיים גם היום.
"אני תמיד, תמיד ישמור עליך, אני תמיד יסתכל עליך מרחוק ויראה שאת בסדר, גם אם לא תראי אותי, אני יהיה שם" אמרת בקול שקט. שאלתי שאלה שהצליחה לבלבל אותך.
"מה אתה מוצא בי? זאת אומרת למה אתה נמשך דווקא אלי מכול הבנות?"
"אמ..אני לא יודע..אבל מה שזה לא יהיה שגרום שימשוך אותי אליך אני אוהב את זה"
"אתה לא יודע למה אתה אוהב אותי?"
"זה שאלה אחרת" אמרת ונתת לי נשיקה על הלחי. אמרת שאתה צריך ללכת אבל אתה שומר עלי גם שאני ישנה. הלכת ופתחת את החלון הסתכלת עלי במבט לאחור וראיתי אותך הפעם עם כנפיים שחורות וגדולות נתת חיוך רגוע וקפצת מהחלון כשהתרוממתי מהמיטה והלכתי לחלון ראיתי רק עורב רחוק מתרחק ממני.
השארת לי על עדן החלון נוצה, והפכתי אותה לסימניה.כול ספר שקראתי היא הייתה שם.
קאין ראה את הנוצה הזאת היום והתנהג מוזר, ולא הבנתי בהתחלה. שהוא נתן לי טרמפ הביתה הרחתי ריח של עורב, ריח שלך היה. ואז הבנתי.
אני שונאת את קאין על זה, על זה שהוא מזכיר לי אותך שאתה לא שם
אני שונאת להריח אותך שאתה לא שם.
אני יתרחק ממנו, אני לא רוצה שום קשר אליו.
או שזה רק בראש שלי? אני כבר לא יודעת מה לחשוב.
השארתי את החלון פתוח, כדי שתוכל להיכנס במשך הלילה כיביתי את האור והלכתי לישון.

"מחכה כאן הרבה?" אני שומעת את מייקל ומרימה מבט, אני סוגרת את היומן מהר ומכניסה לתיק.
"לא זה בסדר" אני אומרת. גאייה מחייכת לי ואני לה חזרה.
"מה זה מה שרשמת בו?" גאייה שאלה מנסה בנימה נחמדה.
"שיעורי בית..לא משהו מעניין" אני אומרת מנסה בביטחון. וקמה על הרגליים.
"אן..הכול בסדר?" גאייה שואלת פתאום.
"כן למה?"
"סתם את נראה מבואסת.." היא אומרת בחצי חיוך ומוחקת אותו.
אני נותנת חיוך קטן חזרה. "אז…מה עושים?" אני שואלת מנסה להראות רצון.
"חשבנו ללכת לטייל ביער החדש..עוד לא היינו שם, מה את אומרת?" מייקל שואלת נותנת הצעה.
"למה לא?" אני אומרת בחיוך מזויף.
"לא היית בבית עוד?" גאייה שואלת ואנחנו מתחילות ללכת.
"למה?"
"התיק שלך פה…" היא אומרת כדרך אגב ומסתכלת עלי.
"אה זה..אמ..לא, באתי יישאר לכאן" השתרר שקט לרגע, שתיקה מביכה שאני שונאת.
"אז..על מה אתן עושות את הפרויקט?" מייקל שאלה פתאום בחוסר בטחון מנסה להזרים שיחה.
"פרויקט?" אני שואלת מבולבלת.
"יש את הפרויקט הזה בהיסטוריה של העיר…כול אחד בוחר שנה וחוקר מה קרה באותו זמן ואיך השפיעה..לא משהו מעניין" גאייה אומרת. "יש לך משהו בראש?" גאייה שואלת ומסתכלת עלי.
"אמ..לא, לא נראה לי, אנחנו הולכים לדבר על היסטוריה או?.." אני שואלת בחיוך מבולבל.
"צודקת אני אשמה" מייקל אומרת ונותנת גם חיוך.
אנחנו מגיעות לייער ומשתתקות מסתכלות סביב.
"נו מה אתן אומרות?" מייקל שואלת בציניות.
"נקי פה.." גאייה אומרת ואנחנו מתחילות להיכנס.
"חדש פה.." אני אומרת משלימה את גאייה.
"רק לפני כמה ימים ניקו כאן את זה ו…'הכינו' שביל, ספסלים וכול מה שאתן רואות" מייקל אומרת.
"זה מוזר…אי לא אוהבת את זה הרסו את הטבעיות של היער" גאייה אומרת בזלזול.
"אין כאן אף חייה…אפילו עורבים שנמצאים כאן ברוב היערות" מייקל אומרת ומסתכלת למעלה.
"העורבים לא אוהבים מקום חדש…" אני אומרת ושניהן מפנות אלי מבט מהר. "הם אוהבים להישאר במקום שהם מכירים, הם מרגישים בטוחים, יודעים איפה יש סכנה איפה אין..רק העורבים החדשים שבאים לעיר או נולדים מחפשים מקומות כאלה..מקום בלי אחרים כדי שהיה…שלהם" אני אומרת במהירות בזמן שאני מסתכלת סביב ובסוף אליהן ושניהן בוהות בי. "מה?" אני שואלת מבולבלת.
"ואו מאיפה זה בא?" מייקל שואלת בחיוך מופתע. אני משפילה מבט ושותקת.
"איך את יודעת את זה?" גאייה שואלת אותי מופתעת גם היא.
"אה…חקרתי על עורבים פעם….עבודת חקר על חייה…לקחתי עורב" אמרתי באלתור מהיר.
"את מכירה את הסיפור כאן גאייה?" מייקל שואלת בחיוך וגאייה מפנה מסירה ממני מבט בכוח ומפנה מבט למייקל.
"איזה סיפור?" היא שואלת בקול שקט.
"אומרים שפעם העורבים שלטו בעיר הזאת, העיר הייתה נטושה….העורבים גרו בבתים הרוסים או בכול מקום בעיר.." מייקל אמרה בהתעניינות. "את מכירה את זה?…אן?" היא שואלת ופונה אלי אני מסתכלת יישאר אליה.
"אמ..שמעתי על זה פעם" אני אומרת בהיסוס.
"אני לא.." גאייה אומרת ומסתכלת עלי.
"לא משהו מעניין..סתם אגדה..כמו בכול עיר או מקום" אני אומרת בהיסוס רב. "מאיפה את גאייה?" אני שואלת יישאר מנסה להעביר נושא.
"עברתי לכאן לא ממזמן משבדיה" היא אומרת בחיוך חמים.
"נולדת שם?" מייקל שואלת.
"לא…" היא אומרת ומשפילה מבט.
"מה גרם לך לעבור משבדיה לעיר נידחת בארצות הברית?"
"אמ..המשפחה שלי אוהבת הרבה יערות…מה שיש כאן, אנחנו אוהבים את הטבע" היא אומרת בחיוך.
"גם שבדיה נחשבת לאחת הארצות שיש שם הרבה יערות" אני אומרת ומסתכלת עליה.
"כן..מה? מה זאת החקירה הזאת..עברנו לכאן וזהו..למה אתן חיבות לסבך כול דבר?" היא שואלת ומצחקקת. "אז..מה קורה אם בנים? אפשר לדבר" גאייה אומרת מהר לפני שנחזור לנושא. "אן?" גאייה שואלת ופונה אלי..
"אמ..לא מחפשת כול כך" אני אומרת בפנים עקומות.
"דווקא את נראת לי בחורה מעניינת שהרבה בנים מתעניינים בה" היא אומרת בחיוך גאה.
"תודה אבל…אני לא מעוניינת"
"זאת לא הייתה הצעה" היא אומרת וגרמה לי צחקק. "היה לך פעם מישהו?" גאייה שואלת בביטחון ואני משפילה מבט.
"היה אבל.." אני אומרת בגמגום.
"אווי..אני מצטערת נושא רגיש…"
"אני שמתי עין על אחד" מייקל אומרת מהר כדי שנעבור אליה, ואני נותנת לה מבט של תודה. "נכון יש את…המתבודד הזה, ההוא שנראה שהוא תמיד סובל?" מייקל שואלת מנסה לתאר.
"אוו.." גאייה מלמלה. "אח שלי" היא אומרת ומסתכלת על מייקל.
"אח שלך?" מייקל שואלת המומה.
"את מדברת על קאין נכון?" גאייה שואלת בהיסוס.
"קאין הוא אח שלך?" אני שואלת את גאייה לחוצה.
"כן..מה אני יכולה להגיד משפחה איי אפשר לבחור" היא אומרת וצוחקת. "למה אתן כול כך מופתעות אנחנו דיי דומים, במיוחד בפנים" היא אומרת מבולבלת.
"ברור שאתם דומים" אני מלמלת ומשפילה מבט.
"יש בעיה?" היא שואלת לא מבינה.
"לא, לא! שלא תביני לא נכון…פשוט..לא חשוב" אני אומרת בחיוך מזלזל ומוחקת יישאר.
איך דיימון היה אומר?
צרות באות בהרבה אחרת לא היו קוראים להם צרות.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
14 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך