♣ סוליטר עכביש ♣
זה פרק קצר.. ><
כתבתי אותו כשלא הייתי מרוכזת כל כך..

בכל זאת,
אני אשמח לראות תגובות, הערות והארות!
תודה וקריאה נעימה D:

ספרים מעופפים- פרק 8

זה פרק קצר.. ><
כתבתי אותו כשלא הייתי מרוכזת כל כך..

בכל זאת,
אני אשמח לראות תגובות, הערות והארות!
תודה וקריאה נעימה D:

פרק 8:

"ברוכים הבאים אל ביתי הצנוע" הספרנית אמרה לי. כן, בטח שזה בית צנוע. העיקר שהוא וילה ענקית עם בריכה.
"אני רוצה שתכירי מישהו" הספרנית אמרה לי שוב "מי?" עניתי לה בחזרה.
-"אני רוצה שתכירי את פביאן. הוא הבן שלי"
-"הבן שלך?"
-"כן, הוא בחדרו עכשיו. אני אקח אותך אליו"
-"בן כמה הוא?"
-"הוא בגילך"
"זה החדר שלו" היא אמרה והצביעה על הדלת. הדלת הייתה עם שלט של "אין כניסה". יש רגעים שהיה נחמד אם היה לי את השלט הזה.
"פביאן!" היא צעקה ופרצה לחדרו
-"מה?!"
-"אני רוצה שתכיר פה מישהי!"
-"מי?!"
-"עלה בדעתך פעם לסובב את הכיסא, להתנתק מהמחשב ולראות בעצמך?!"
-"נו, באמת!" הוא אמר ונאנח "מי זאת?"
-"זאת אורלן. תתנהג אליה יפה. אני הולכת למטבח"
-"היי" הוא אמר לי
-"אמ.. היי" עניתי
אני יכולה לתאר במילה אחת את איך שהוא נראה- הוא נראה כמו "אימו".
-"למה אמא שלי הביאה אותך לפה?"
(סיפרתי לו את כל הסיפור על מה שקרה)
-"למה נתת את היד לאמא שלי? היית צריכה לתת אותה לניקולאי ולא לה. פעם אני וניקולאי היינו החברים הכי טובים. הוא היה החבר היחידי שהיה לי. אמא שלי לא אהבה את ניקולאי והיא אמרה לעצמה שהיא חייבת להרוס את החברות הזאת. היא סכסכה בייני לבין ניקולאי ובגלל זה הפסקנו להיות החברים הכי טובים. מאותו היום מעולם לא היו לי חברים. ניסיתי להתחבר עם אחרים אבל לא הצלחתי. הייתי רוצה לראות את ניקולאי שוב ולהסביר לו על כל מה שקרה"
-"אז למה אתה לא יכול לברוח מהבית?"
-"אמא שלי"
-"גם אני ברחתי. אני אומר לך משפט חשוב 'אם היא לא שאלה אותך- אל תשאל אותה'"
-"וזה אומר ש…"
-"אם היא הציבה לך עובדה- עכשיו אתה תציב לה עובדה. במקרה שלך היא אמרה לך 'אל תעזוב את הבית' זו העובדה שהיא הציבה בפניך. עכשיו תציב בפניה את העובדה 'אני עוזב את הבית'"
-"זה לא יעבוד…"
-"אם היא תנאם לך נאומים תעשה רק דבר אחד- תשים את הידיים על האוזניים ותגיד 'לה! לה! לה!'. אחר כך היא פשוט תיתן לך ללכת"
-"זה ילדותי"
-"אז מה? כשאני לא רוצה לשמוע משהו אני עושה את זה ואז פשוט מפסיקים להסביר לי. כך זה נגמר ואני הולכת לי לדרכי"
-"את לא ברחת מהבית ככה"
-"נכון, אבל אם לא הייתה לי ברירה הייתי משתמשת בזה"
-"את בטוחה שזה יעבוד?"
-"כן! אז תתחיל לארוז ונתכנן את הבריחה שלך!"
-"רק איך נשיג מזוודה?"
-"אני אשיג לך"

הלכתי לסלון. חשבתי "מה הולך לקרות בעקבות כל זה…" אני בטוחה שאסתבך בסופו של דבר. האם אני רוצה את כל הבעיות האלו עכשיו?
הגעתי לסלון. שם הספרנית ישבה על הספה הפינתית הגדולה והלבנה.
הלכתי אליה וביקשתי מזוודה. היא התעלמה ממני כאליו לא הייתי קיימת. זו מחובתי לשפר את היחסים בין ניקולאי ופביאן. אבל מאיפה אשיג מזוודה? אמ… בטח בחדר של הספרנית יש מזוודה. רגע, למה אני חושבת יותר מדיי? יש פה משרתים. אני אבקש מהם.
רצתי לחדרו של פביאן ואמרתי לו להזמין משרת. המשרת הגיע וביקשנו מזוודה. המשרת לא חשד בכלום, אני ניצלתי ותהייה השלמה בין ניקולאי לפביאן! אני כל כך מאושרת כשאני מצליחה לעשות משהו כזה!!
לפתע קיבלתי התראה בפלאפון. שם קראתי כתבה:

הילדה הנעדרת, אורלן:

השוטרים ממשיכים בחיפוש אחר הילדה אורלן. יש הסבורים שראו פורץ נכנס לחדרה של אורלן וחטף אותה. ישנם הסבורים שבא רוצח ורצח אותה. החקירה עדיין מתמשכת. תגובת ההורים המודאגים והאבלים:

האמא: הילדה שלי.. היא נעדרה יותר משבועיים. אני לא יודעת היכן היא ואני רוצה שתחזור.

האבא: אם אני אתפוס את ה-@$#$!&$!% שחטף את בתי הוא לא רוצה לדעת מה יקרה לו!!!

המשטרה עדיין בחיפושים ובינתיים, אין תוצאות.

יופי! הם לא עלו על עקבותיי. אני רואה שפביאן גמר לארוז. היום בלילה כבר נצא מהבית!


תגובות (11)

יאיייי! D:
מה עם השדה נאטסו? >< "

15/08/2013 12:27

חחחח אהבתי! והסוף קרע אותי *~*
גרמת לי לחייך אחרי שבכיתי >

15/08/2013 12:28

השדה תהייה אחר כך.

למה בכית?

15/08/2013 12:30

ממה שאמרתי, וגם נזכרתי בדברים רעים נוספים…

15/08/2013 12:31

אה.
ולא אמרת לי שבכית?!

15/08/2013 12:32

אמרתי את אחת הסיבות למה

15/08/2013 12:34

אבל לא אמרת שבכית

15/08/2013 12:34

סוף סוף!!!
שנים אני מחכה לעוד פרק!!!
יאייי תמשיכיייי

15/08/2013 12:37

צוחק1 >

15/08/2013 12:39

סוף סוף המשכת!
תמשיכי עוד!

15/08/2013 12:45

אני שמחה שאהבתם! D:

15/08/2013 13:35
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך