עולם מושלם פרק 4 חלק ב

"אלוריה" אמי מתייפחת כשאני פורצת לבית,"אלוריה שלי! איכן היית?" היא אומרת ומחבקת אותי כל כך חזק עד שאיני יכולה לנשום.
"היית בשדות" אני עונה.
"לבד?" שואלת דוני,אחותי הקטנה.
"כן" אני עונה לה ומיד מסיטה את מבטי ממנה,דוני תמיד הייתה חכמה ואף פעם לא הצלחתי לשקר לה,היא תמיד גילתה את כל סודותיי.
"בסדר" היא ומרת,אני לא מאמינה שקנתה את סיפורי,שלא חקרה לאן נעלמת, מה עשיתי בשדות כל כך הרבה זמן.
"אלוריה" לא היה צורך שהרים את מבטי,זיהיתי את הקול,הקול הגס והמחוספס,הקול שתמיד גרם לי להרגיש כמו ילדה קטנה שלא מבינה עניין,הקול של אחי הגדול,סקאי.
"אנחנו צריכים לדבר אלוריה" אמר אחי הגדול.
"אין על מה לדבר" אני אומרת לו ומתחילה ללכת. "כשאני מדבר אתך,את תעמדי ותקשיבי לי,את מבינה?"
עצרתי מיד,שנאתי את הדרך שבה דיבר אתי,כאילו שאני ילדה.
מאז שאבי חלה,אחי לקח פיקוד על המשפחה,הוא הפך לנוקשה,יותר מבעבר.
"אתה יודעה מה,סקאי?" אני אומרת ויודעת שלא אסלח לעצמי אחרי זה "נמאס לי ממך,מהדרך שבא אתה נוהג בי,אתה לא אבא שלי ואין לך זכות לשלוט בחיי,מהיום אני אטייל כמה שאני רוצה ואיפה שאני רוצה,אני יהיה מי שאני באמת!"אני עוצרת לקחת אוויר וממשיכה בנאום הקטן שלי "אני אשנה את דרך החיים של בנות הקהילה שלנו,אתה תראה.בקרוב כל הנערות יהיו כמוני,כולן יהיה אמיצות מספיק לחיות את החיים בדרך שלהן,לא של האבות שלהן ובטח שלו של האחים העלובים שלהן." אני מרגישה את הלהט בלחיי,בחיים לא הרגשתי כך,בחיים לא דיברתי כך,תמיד הרגילו אותי "להיות יפה ולשתוק",תמיד ההורים שלי אמרו שילדה טובה לא צריכה לדבר הרבה,שבחורה מבית טוב לא צריכה להסתובב לבדה בשדות,אמרו לי לא לרכב על סוסים כי זה גברי,ולא לשיר ליד גבר זר,ללכת בדרכם של בני הקהילה להיות כמו כולם,לא להתבלט.להיות משהיא אחרת,לא להיות עצמי.
"לכי לחדרך!" צועק עליי אחי ואני עונה לו כמו שאני רוצה,אני עונה לו כמו ילדה רעה,כמו בחורה מהרחוב.
"לא".
"מה אמרת לי עכשיו?" שואל אחי,ועל פניו מבט המום,מעולם לא המרתי את פיו.
"אלוריה" אומרת אחותי "תקשיבי לו,תלכי לחדרך" אני מביטה לה בעניים,רוצה לומר לא,אבל המילה לא מוצאת את דרכה החוצה,אני לא יכולה להכזב אותה.אני הולכת לחדרי הקטן ונועלת את הדלת.