על טיבעי – הקדמה

"חתיכת אידיוט!" זעם ג'ייק על שיילו, "שתוק," סינן שיילו בין שיניו. "העמדת את כולנו בסכנה!" היצטרפה אנני לריב. שיילו נהם והרכין את מבטו. "עזבו אותו.." אמרה קייטי, אחותו התאומה של שיילו. "גם את מוזמנת לישתוק!" אמר ג'ייק. קייטי הרכינה את ראשה בעצב, היא הייתה רגישה מאוד. "ג'ייקוב.." נזפה אנני בג'ייק, "היי, לא התכוונתי להעליב אותך.." אמר ג'ייק בקול שליו ושקט והניח את ידו על כתפה של קייטי.
הארבעה עמדו בקצה צוק, הירח היה כימעט מלא וחושך שרר סביב. הרוח הקרה העיפה את שיערן הארוך של לילה וקייטי אחורה, הארבעה היו לבד, נערים בודדים, אפשר היה ליקרוא להם להקה קטנה.
"מיצטער.." נישבר שיילו, "זה בסדר, ניסתדר.. אבל אנחנו חייבים לצאת מכאן.." התרכך ג'ייק, "אנחנו עוזבים, לאנגליה."
אנגליה.. עצם השם מילא את החבורה בגל של הנאה, "סוף סוף למקום שיתאים לנו, לתרבות שאנחנו מכירים.." אמרה אנני, לעצמה יותר מאשר לאחרים. החבורה ניפגשה בצרפת, חבורה קטנה של שדים, שלא מצליחים להיתמודד בעולם האנושי הגדול, בחיפודם אחר להקה הם הגיעו לאירופה, ומצאו רק את הערפדים האירופאים, שכימעט והרגו אותם.
"ננוח… אנחנו יוצאים עם שחר." אמר ג'ייק. שלושת האחרים הנהנו וכולם ניכנסו למערה, המערה ששימשה להם כבית.

ג'ייק פקח את עיניו, הוא הסיט את שיערו החום מעיניו והביט בחבריו, התאומים התכרבלו אחד ליד השני בקצה המערה, אנני שכבה לידו, עיניה עצומות, שיערה הבלונדיני כמו שט על גבה וכתפיה. אנני, יפהפיה בשנתה כמו בשעות עירותה, ג'ייק הביט בה לכמה שניות ולאחר מכן ניער את כתפיה בעדינות, היא פקחה את עיניה באיטיות, מביטה בו, פיה חצי פעור. אנני הסמיקה לפתע והסיטה את מבטה, גם ג'ייק הסמיק.
השניים העירו את התאומים, בתחילה ג'ייק לא האמין שהם תאומים, הרי הם שונים כל כך.. לקייטי יש שיער שחור ועיניים ירוקות בוהקות, בעוד שיילו בעל שיער בלונדיני ועיניים אפורות.
לא עברה שעה והארבעה צעדו לאורך הרציף, שיילו אוחז בכרטיסים של כולם. הם התכוונו לשוט באוניה, אוניה שתוביל אותם לחייהם החדשים, בארץ חדשה, באנגליה.