על טיבעי – פרק 1

"אתה יכול להשב תשומת לב ליותר מחמש שניות?!" שאלה אנני בקור רוח, ג'ייק עמד בגבו אליה, מבטו מושפל, הוא מילמל משהו לא מובן לעצמו. אנני לא סיימה את המישפט שלה, ולכן ג'ייק לא הבין אותו כראוי. קייטי גיחכה, "שקט!" אמר שיילו בקול צרוד. הוא שכב על המיזרן אשר הונח על הריצפה, עיניו עצומות, ידיו מאחורי ראשו ורגליו משולבות. "או… לא התכוונו להעיר אותך.." השיבה אנני בנימה צינית ברורה למדי. "תפסיקו לריב! אתם כל הזמן רבים!" צעקה קייטי. "הכל בסדר?" נישמעה דפיקה בדלת, זו הייתה אחת מן העובדות של הספינה. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהייתה דפיקה בדלת ונישמע הקול הנעים, השואל אותם אם הם צריכים משהו.

הרביעייה הפליגה בספינת מסע גדולה, בתא בינוני בסיפון העליון. "ההפלגה תארך כשבועיים." כך אמר הכרטיסן כאשר שאלה אותו אנני כמה זמן תארך ההפלגה. לחבורה לא היה מיטען כלל, אך היה להם מספיק כסף בישביל הכרטיסים והמזון, הם שמרו מספיק גם כדי לישכור חדר במלון כשיגיעו לאנגליה.
הם לא ידעו בדיוק מה הם מחפשים.. אבל הם ידעו, שכשימצאו את זה, הם יוכלו לחיות, כמו שצריך..
"כן.." ענתה קייטי, "הכל בסדר.." קול הצעדים של האישה התרחק ונחלש עד שנעלם.
"אני שונאת להפליג.." אמרה קייטי. "אנחנו מפליגים כבר יומיים.. רק עכשיו ניזכרת להגיד?" גיחך ג'ייק. קייטי נעצה בו מבט זועם. "די! אני רק מבקש קצת שקט!" צעק שיילו. אנני צעדה בזעם, טורקת את דלת התא הכבדה מאחוריה, היא יצאה לסיפון.

ג'ייק מצא את אנני עומדת ליד המעקה, בוכה. הוא התקרב וחיבק אותה מאחור, מקרב אותה חזק אליו. אנני חשה את נשימותיו על צווארה, היא פרשה את ידיה לצדדים והשעינה את ראשה עליו.
השניים היו לבד, אורה הבהיר של הלבנה האיר את סיפון המתכת בשלל נקודות אור זוהרות, ג'ייק אחז במותניה של אנני והיתרחק מעט. השניים עמדו באוויר הלילה, לבד, מרגישים את נשיבת הרוח הקרירה, ונהנים אחד מנוכחות השני.