על טיבעי – פרק 2

"את בטוחה?" שאל היירו, לין הנהנה, "הוא מת." אמרה בעצב, דמעות עלו בעינייה.
"אני לא מבין.." אמר היירו, הוא הרכין את ראשו. לין התייפחה בשקט, היא רצה החוצה מן התא, ונעלמה, כלא הייתה.
"אני.. הרגתי מישהו.." אמר שיילו, בהלם מן עצמו. "הרגתי מישהו!" צעק לעבר השמיים.
גשם החל לרדת, סערה, ברקים, רעמים, ובכיו של שיילו. הוא לא האמין לעצמו, הוא לא רק הרג מישהו, הוא רצח, שפך דם, גופת הנער שטה עכשיו בים, שוקעת מטה מטה, וביכיה הנחרץ של הנערה, הנערה שראתה את המתרחש, ביכיה קורע הלב, התייפחות, זעקות, עצב. ליבה נישבר, וכך גם ליבו של שיילו. הרג.. אמנם דרגו של הטבע, אך גם כך, הוא פוגע ברומח כמו שבקורבן, פוגע וקורע מביפנים. והנערה, הנערה שתחכה לאהובה שישוב, אף שבמודע שהוא עוד לא יחזור, תחכה כל לילה ותיסתכל על הירח הנעלם לאט מאחורי מסכה של ערפל כסוף, ותיבכה, הגעגוע שישבור אותה, המראה שיחזור בחלומה, של זה שהרג את אהובה, על ספינה שהייתה אמורה להביא אותם הביתה, אחת ולתמיד, כדי שיוכלו להיות ביחד, והיא נישארה לבד, לא יכולה לשחרר את זיכרונו, של האחד שאהבה בכל ליבה.

קייטי אחזה בשיילו, תומכת בגופה הקטן בכל כובד מישקלו, שיילו צנח על המיזרן, פניו מלוכלכות בדם ובדמעות, "מה קרה?" שאל ג'ייק בקול לחוץ והיתישב על ברכיו ליד שיילו, מחפש נחרצות היכן ניפגע. "אני.. אני הרגתי.. אני.." גימגם שיילו, הוא התייפח נחרצות, לא יכל להגות בקול את המישפט 'אני הרגתי..' ג'ייק אחז בגופו והקים אותו לתנוחת ישיבה, שיילו התפרק על גופו של ג'ייק מיידית, בוכה נחרצות וממלמל על כך שאינו יכול להיתמודד עם זה, על כך שלא רוצה לחיות עוד. ג'ייק אחז בו, קרוב לגופו, קייטי הסתכלה באחייה בדאגה, מראהו כך גרם לה להישבר בעצמה, ג'ייק הנהן לכיוונה בעידוד, סימן לה שהכל בסדר. גם ג'ייק התמלא בדם, ניחוח ההרג, הוא התיק את שיילו מגופו לפתע ואחז את ראשו בשתי ידיו, "תסתכל עליי!" ציווה עליו. לשיילו לא היה כל כח להיתנגד, אך גם לא רצון לבצע את הבקשה, ג'ייק הרים את סנטרו של שיילו בידו, הוא מחה דימעת דם שזלגה מעיניו של שיילו, "זה בסדר.. רק תרגע.." לחש לשיילו המתייפח. קייטי חיבקה את אנני, נאחזת בגופה. אנני התכופפה, היא ירדה על ברכיה כדי להיות בגובה פניה של קייטי, הבדל הגילאים, הוא שקבע את הגובה, שיילו וקייטי בני שתיים עשרה, אנני וג'ייק בני שש עשרה. "אני לא יכולה ליראות אותו ככה.." אמרה קייטי. "בואי איתי.." אמרה אנני בשקט, היא קמה ואחזה בידה של קייטי, השתיים יצאו מהתא, אבל זה לא עצר אותן מלשמוע את ביכיו הנחרץ של שיילו, ואז דיבורו השקט ש ג'ייק המנסה להרגיעו.
מוות, הרצח הראשון, הוא החוויה הקשה ביותר בחייו הארוכים של שד, שבהם כל שנייה דומה לשעה.