על טיבעי – פרק 5 – פרק מיוחד

פרק מיוחד – נקודת מבט: שיילו.

פחקתי את עיניי באיטיות, אור השמש הבהיר הכאיב לעיניי. הבטתי סביב, כבר לא הייתי על הספינה, שכבתי על מיטה מפוארת בחדר שעל קירותיו צוייר במיקצועיות יער, יער שניראה לי מציאותי עד כדי כך שקמתי מן המיטה והיתקרבתי באיטיות, אל הקיר, ידי מונחת עליו לרגע, ונירתעת באיטיות.
קול צחוק דק נישמע מן האפלה שמחוץ לחדר השינה הגדול, פתחתי את הדלת וצעדתי לכיוון הקול, בשקט, צעד אחר צעד על קצות האצבעות. צעדתי במיסדרון ארוך, על קירותיו תמונות מאובקות מלאות בפלאים ציבעוניים, וחיקויים של ציורים מפורסמים.
נעצרתי בעיניים פעורות מול העתק מדויק כל כך של המונה-ליזה, תוהה לעצמי אם יש סיכוי שהוא גנוב. קול הצחוק נישמע שוב ולאחריו גניחה עמוקה וריח של דם.
ריח הדם גרם להבזק בראשי, ראיתי את הנער ההוא, מיתחנן, מיתחנן שארחם עליו בעודי מייסר אותו בדחף לא מודע. ניגבתי את הדמעות מפני והמשכתי ליצעוד במיסדרון.
לא האמנתי למראה עיניי כשראיתי את ג'ייק, יושב על ספה אדומה כדם, מישענתה מיתעקלת בצורתו של גל דועך בים, על ברכיו של ג'ייק ישבה נערה צעירה, ראשה מוטל אחורה, היא גנחה ולאחר צנחה מטה בחינניות, ללא רוח חיים. ג'ייק היתרומם מן הספה וניצמד לנערה השנייה שישבה על הכיסא, היא ציחקקה כאשר היתיישב על ברכיה, פניו מופנות אלייה. הוא היסתכל בה במבט בוחן ונשק לשפתיה באריכות. לאחר ירד והחל לנשק את צווארה וחזה. הנערה צווחה לפתע בכאב רב, ג'ייק הרגיע אותה ונישק את שפתיה שוב. סימני נשיכה ברורים ומדממים הופיעו מעל שדה הימני של הנערה. הנערה ניתקה את שפתיו של ג'ייק משפתיה והיסתכלה מטה, היא צרחה.
"ששש.." הרגיע אותה ג'ייק באדישות. ניביו נינעצו בצווארה והוא שתה עד שאיבדה את הכרתה. הוא הרים כוס קריסטר וסכין מן השולחן, וחתך את פרק ידה, מצמיד את הכוס לקצה החתך. הוא עשה כך עם שתי כוסות ונעמד. היסתתרתי במהירות מאחורי הקיר שליד הדלת, מיתפלל בליבי שלא ימצא אותי. ג'ייק צעד באדישות לכיוון הדלת, עצמתי את עיני והסטתי את מבטי, מחכה למכה שינחית על פני. "מעוניין?" שאל אותי באותה אדישות בה הרג את שתי הנערות.
פתחתי את עיניי והבטתי בו, הוא החזיק את הכוס המלאה בדם מול פניי, מציע לי לישתות. הבטתי בו בבוז ובהלה, הוא גיכח ורוקן את שתי הכוסות בחיוך. צעדתי קדימה פיתאום, דוחף אותו בשתי ידי. או לפחות ניסיתי לידחוף אותו, הוא צעד אחורה יחד עם צעידתי קדימה בדיוק מושלם ואני צנחתי על ברכיי מולו. הרמתי את מבטי אליו, "אתה מגעיל אותי." אמרתי, הוא גיכח שוב ומשך בכתפיו, מביט בי מלמעלה בעליונות. לא העזתי לקום על רגלי, פחדתי ממנו, ומהכח שלו.
ידו השמאלית תפסה בשיערי, פני היתעוותו בכאב. "דבר בכבוד, או שתשלם על זה." אמר, קולו היה חד, מאיים. נירעדתי והינהנתי בכניעות. חיוך הבזיק ע שפתיו לפתע ומיד נעלם כלא היה, הוא שיחרר את אחיזת ידו בשיערי וצעד חצי צעד הצידה, מפנה אליי את צד גופו. אצבעות ידו האחת כמו ליטפו את שפתיו בעודו תוהה, חושב על משהו. "אתה ממש כנוע מה?" שאל, גבותיי היתכווצו בשאלה. "אני אומר לך משהו, ואתה מבצע אותו, גם אם אתה לא מרוצה מזה, אתה כנוע לי.." אמר, בקולו נישמעה בבירור נימה לעגנית. "קוראים לזה כבוד." אמרתי בבוז. "לא, שיילו." הבטתי בפניו, פניי לא מביעים כל שביב רגש שיחשוף את העובדה שאני מסכים איתו לגמרי, אני כנוע לו.. "קוראים לזה כניעות." לחש בשקט, פיו היתקרב לאוזני המחודדת באיטיות, והוא נשך אותה בחוזקה. שתקתי, והרגשתי את הדם הזולג מתנוך אוזני. "רואה? אתה כנוע." אמר לי וליקק את הדם. הוא היתנהג כשיכור מחושב, יודע בוודאות מה הוא עושה, אבל אינו חושב בצלילות.
גניחה חלושה נישמעה מן החדר בו שכבו שתי הנערות. "היא לא מתה.." אמרתי, "אני יודע." חייך אליי ג'ייק וניכנס לחדר שוב. פחדתי, וריחמתי על הנערה הקטנה, שמחכה לה עוד סבל רב מידיו של ג'ייק.