Ghost Dog
ש לי דחף כתיבה בזמן האחרון *~*
מקווה שאהבתם :]

על טיבעי – פרק 7

Ghost Dog 26/01/2013 705 צפיות 5 תגובות
ש לי דחף כתיבה בזמן האחרון *~*
מקווה שאהבתם :]

"לאן אתה חושב שאנני וקייטי הלכו?" שאל שיילו בדאגה, "אינני יודע." אמר ג'ייק, מהורהר.
השניים ישבו בסלון, הבית הגדול, היה שייך למישפחתו של ג'ייקוב, שמיסתבר שמגיע ממשפחת אצולה. שיילו לא יחס כל חשיבות לעובדה זו.
"כמה זמן אתה יודע על הבית הזה?" שאל שיילו, מהרהר לעצמו, ומשרבט את קויו החיצוניים של פניו של ג'ייק. "כמה שנים.." ענה ג'ייק. הוא ישב בחוסר מעש על הספה האדומה, הוא כבר פינה את גופות שני הנערות ועשה איתן משהו.
שיילו זנח את מחברתו ובה ציוריו על השולחן והיסכל החוצה מהחלון, שני סוסים במירעה שבחצר המפוארת הגדולה אכלו עשב בנחת, וחתול לבן אחד טייל לו בזריזות על החומה, קפץ מטה אל הצד השני של הגדר ונעלם מן העין. "אתה יודע לירכב?" שאל ג'ייק בהיסח הדעת והרים את רגליו על שולחן הקפה הנמוך. שיילו הינהן והביט בשני הסוסים היפהפים, האחד אפור ויהלום לבן על מיצחו והשני שחור כלילה. "בוא איתי.." אמר ג'ייק וקם, הוא יצא מן החדר ושיילו אחריו.

משרת בלבוש שחור פתח את הדלת ליכבודם כאשר יצאו השניים החוצה. "הבא לי שני סוסים.." אמר ג'ייק וניפנף בידו לכיוון משרת נוסף. האדם הינהן והיתהלך בצעדים כבדים את האורוות. "למה אתה מעסיק בני אנוש?" שאל שיילו, מיתפעל מן יופיו של המקום סביבו. ג'ייק משך בכתפיו, "הם צייתנים.. כמו כלבלבים מאולפים.." אמר. תיאורו לבני האנוש הכעיסה את שיילו במיקצת.
המשרת חזר ומושכותיהם של שני הסוסים שהיו במירעה קודם לכן בידיו, ג'ייק לקח את מושכותיו של הסוס השחור בידו ונתן לשיילו את מושכותיו של הסוס השני. "לזה קוראים אדוארד, ולזה הנרי." אמר ג'ייק, מצביע על הסוס השחור ולאחר מכן על הסוס האפור. שיילו טיפס על האוכף בקלילות וכך עשה גם ג'ייק.
הם יצאו בדהירה לכיוון הרחובות.

נקודת מבט : שיילו
"קדימה הנרי!" דירבנתי את סוסי כאשר דהרנו בין הגבעות, ג'ייק האיט את סוסו ועבר להליכה, כך עשיתי גם אני.
תמיד אהבתי סוסים, אציליים כל כך. טפחתי על צווארו של הנרי בעדינות, מודה לו ללא מילים.
"רוצה להיכנס לעיר או להתחיל לחזור?" שאל ג'ייק לדעתי, "ניכנס לעיר?" עניתי בשאלה. הוא הינהן והפנה את סוסו ימינה.

נקודת מבט : ג'ייק
אני חייב להודות, שיילו רוכב לא רע. הסוסים האלו היו שלי ושל אחותי, אדוארד היה שלי, והנרי היה של אחותי, וונסה. אינני יודע לאן נעלמה וונסה, אינני יודע אם היא עוד בחיים. אבל גם לא ממש אכפת לי.
העיר הייתה שקטה יחסית, אנשים מעדיפים להישאר בביתם בשעות כאלו. אדון וגבירה מן מהעמד הנמוך עצרו לפני, האדון הוריד את כובעו לפני והגבירה קדה מעט, אוחזת בקצוות שימלתה. אני אוהב את אנגליה וסיגנונה הישן, החיים כאן שקטים מאוד, וכך אני רוצה אותם.
חשבתי לעצמי, על אנני.. אני מיתגעגע אלייה. אבל אסור לי להחלש ולחפש אותה! היא עוד תחזור אליי בזחילה!

נקודת מבט : אנני
אני מיצטערת על כך שעזבתי.. אבל אני לא אחזור אליו.. הוא יצפה שאחזור אליו… אבל.. זה לא יקרה עד שהוא יתנצל!
"הכל בסדר אנני?" שאלה קייטי ופיהקה בעייפות. "כן.." אמרתי בשקט.. "לכי לנוח.."
היא הינהנה והלכה בצעדים כושלים לחדר השינה שלה.
שהינו בבית מלון מפואר בקירבת אחוזה מדהימה, שני אדונים ניכנסו לאחוזה ברכיבה, הבטתי בהם מן החלון. וחשבתי על ג'ייק.
לא יכלתי ליראות את פניהם של האדונים, יכלתי רק לראות שאחד מהם רוכב על סוס שחור, והשני על סוס אפור.
איך שאני רוצה להיות כמוהם, ולירכב בחופשיות ברוח הערב הקרירה..


תגובות (5)

להמשיך להמשיך מהר אהבתי מאוד ^^

26/01/2013 16:40

שמחה שאהבת :]
אני אמשיך בקרוב :]

26/01/2013 16:46

להמשייך מהררר!

26/01/2013 22:42

אני אמשיך :]

27/01/2013 07:40

אמ….אני הוספתי אותך לסיפור שלי אז אם את רוצה את מוזמנת לקרוא

31/01/2013 03:29
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך