על ציידים פרק 3
התחמקות שקטה מהמבנה גרמו לה לשוטט ברחובות, מוחה דוהר ללא לאות במחשבות מסוכנות. היא מעולם לא חיפשה שקט, תמיד הריגוש משך אותה. תמיד הגבעה הבאה, האופק. היא שרפה גשרים רק כדי לא ללכת עליהם שוב. מדוע ישות שכזו מטרידה את מנוחתה? תהתה בלבה בעוד הלילה עולה. אינה הלכה בין הצללים, מודעת במעורפל לסביבה העירונית המשתנה לרעה. הסמטאות מלוכלכות יותר והבניינים מוזנחים יותר. מאחוריה קול צעדים הידהד ופסק. חושיה נדרכו.
הייתכן שמישהו עקב אחריה ?
בפינה אפלה מתחת לכובע רחב, עניים צהובות הביטו בה. אלמון תחב ידו לכיס מעילו ושלף משם סיגריה מקומטת. תנועותיו האטיות משכו את עינה מיד, הוא הרגיש במבטה המתמקד עליו. נושאות הבטחה למוות אלים מצד דמותה הדקיקה. הוא הדליק את הסיגריה.
בסמטה מלוכלכת, בסוף העיר, נפגשו זוג עניים. הפעם שניהם הסתכלו, אחד לתוך השניה. שניהם הבינו שאין מנוס, הם קשורים בגורל אחד. משחק מכוער של חתול וחתולה אין מנצחים ואין מפסידים. בפעם הראשונה שהם לא הרגישו כמו אלים. "תתרחקי ממני" הוא אמר בקולו העמוק. "תתרחק אתה!" אמרה היא, קולה לא מסגיר התרגשות ותקווה.
הוא לא ידע מדוע עקב אחריה, אפו הוביל אותו בשבילים צרים. תחושת הגורל גרמה לשערותיו לסמור. הוא לא אוהב כשהאלים צוחקים לו, מטלטלים אותו לשעשוע עקר.
"אם את לא הולכת אז תתקרבי, תתקרבי שאטרוף את נפשך" הוא התקדם לעברה שקט כמו ערפל בלילה. היא התקרבה אליו "אתה יודע שלא נוכל להיות לעולם. המהות שלנו היא חופש, ציד, כוח" לוחשת היא "אתה טיפש להתקרב בכלל!" התחילה היא להתקרב אליו "אתה צריך לברוח ממני, אתה תאבד את היקר לך, לי אין יקר. שרפתי אותו מזמן" ריח עורה ליטף אותו. "אני יודע, שפני לאבדון, כך גם את. כשם שאת תכלי את נפשי. אני אשרוף אותך בחום גופי" אמר. עוצר מעט קט לפני גופה .
פעימות ליבו הקבועות סימנו בשבילה את סופה, היא ידעה שהוא כבר התאבד. הוא בחר בדרך של חיים כפולים, ללא היסוס. משוגע היא חשבה, מטורף. היא התקרבה עוד צעד לעברו כמעט מתמזגת לתוך מעילו.
"אתה יודע שלנו אסור. לכולם מותר אך לנו אסור" היא לחשה לאוזנו, הוא שולח יד, מנסה לתפוס את גופה לפני שתחמוק. אך היא נהפכה לרוח, סופה של רגשות, ידיו נתלו באוויר ריק.
"רק מילים נשארו לי עכשיו" אמר הוא לרוח
"מוטב כך" ענתה הדממה
הוא יצא אל היער
לילה ראשון
תגובות (0)