פיטר פן פרק 4
*נקודת מבטה של וונדי*
"מה, מה מעסיק אותך?" גייסתי את כל השלווה שבי, מהרבע שעה המוזרה הזו.
"לא… לא משנה. הצל שלי ברח, אני… אני חייב ללכת" אמר ויצא אל המסדרון.
אם הייתה בי טיפת שפיות הייתי קוראת לדודה שלי, שהיא ה"שמרטפית" שלנו בזמן שההורים במסיבה ולא בבית. מעולם לא חיבבתי אותה, מעולם לא סמכתי עליה ומעולם לא ממש ידעתי אם זה יכול להיות שיש ביננו קשר דם, בעקבות השנאה של שתינו אחת אל השניה.
הפעם, רציתי לנהל את העניינים. לקחת אותם בידיים שלי.
אחרי כמה דקות, שנראו כמו נצח, פיטר חזר. אגלי זיעה נגלו על מצחו השזוף והוא נאבק בצל, מחזיק אותו חזק.
זינקתי אל השידה שלי,.הוצאתי את קופסת התפירה שלי וקראתי לפיטר ולצל המשתולל.
הוא הגיע לאחר גניחות רבות, וניסיתי להתקרב אליו מבלי לחטוף איזה אגרוף בפנים.
התחלתי ברגליים, תופרת את הצל בחזרה אל פיטר.
זה לא היה כל כך פשוט. פיטר השתולל ונרתע, ממש כמו ילד קטן.
"תירגע!" אמרתי לו "אני עוד אפצע אותך בקצב הזה!"
וסוף סוף, הוא נרגע. עדיין היה לו את המבט המפוחד בעיניים, אבל הוא אגר כוחות, ולא זז.
כדי להפר קצת את המתח הצעתי לו לספר לי קצת על המקום שממנו הגיע, על ארץ לעולם לא.
הוא סיפר על בנות ים ושודדים, על הרפתקאות מרהיבות.
התרשמתי מאוד.
כשסיימתי התגאה. "זהו זה! ועשיתי *הכל* בעצמי!" חייך חיוך כובש ומסנוור.
"ואני לא עזרתי?!" אמרתי בגיחוך.
"טוב, קצת" קרץ לי.
הסמקתי. הוא כזה חמוד!
תגובות (2)
תמשיכי!!
תמשיכי ….