פליימרים

הלהבות רקדו סביבה כובשים את הבית קיר אחרי קיר , וילון אחרי וילון. היא בחנה את הארונות הנשרפים. ספרים, מאות ספרים. הכותרות רפרפו במוחה ונעלמו בעשן. היא ישבה על קצה המיטה בתוך האש המשתוללת. הבעת פניה הקפואה היתה ניגוד מצמרר לחומה הממיס של האש. נער נכנס דרך הדלת הבוערת , צועד כאילו כלום לא קורה סביבו, כאילו התמונות לא נשרפות אט אט והשולחן אינו ערמת אפר על הרצפה. "את באה?" שאל את הנערה "הגיע הזמן" המשיך ונשען על מה שנותר מהמשקוף. "תני להכל להתפוגג אל העבר" פקדה על עצמה במלמול כשנעמדה. שניהם יצאו מבעד לדלת והלכו בלי להביט לאחור.
ג'ונתן בהה המום בקלטת ממצלמות האבטחה שתיעדה את המקרה. סול- האחראית מטעם המשטרה על המקרה – החלה להסביר לו את הנסיבות. "הם פליימרים" התחילה והוא בהה בה במבט אטום "פליימרים?" היא הנהנה וסידרה את הפוני שלה בתנועה שגורה וטבעית "אנשים שחסינים לאש. באגדות ישנות מכנים אותם 'הלוחשים ללהבות' מכיוון שמאמינים שהם מסוגלים לתקשר עם האש עצמה. לפקוד עליה. הם הענף השלישי בזן הזה" מבטו נדד לשולחן שעליו מונחות ידיו הקפוצות לאגרופים. הוא מיהר לשחרר אותן "זן?" היא נעצה בו מבט חד. הפוני שלה נפל שוב לעינייה "אווטרים" ענתה לבסוף. "את-" הוא השתנק ובלע רוק בעצבנות חלק ממנו התפתה לפרוץ בצחוק והחלק השני רצה לצרוח "- טוענת ש.. אחותי.. אחת מהם?" הוא לחש ופחד להביט בעינייה. ידיו התאגרפו שוב. "הקלטת מבהירה זאת מעל כל ספק". עיניו נעצמו "היא אחותי הקטנה" מלמל והיא הניחה יד על ידיו המאוגרפות מנסה לנחם אותו והוא פקח עיניים מופתע "היא אחותך הקטנה.. והיא חיילת" אמרה והביטה בפניו. "היא לא מפלצת" קבע בטון קשה "לא טענתי שהיא כן. היא מיוחדת" המשיכה להפציר בו להבין.
הוא נעמד ויצא מהחדר בלי להגיד דבר.