פנטזיה קפואה – פרק 1.

שלום ,
שמי אן .
אני גרה בכפר הקפוא הזה מאז שאני זוכרת את עצמי .
כל הכפר מכוסה בשלג נצחי .
אני גרה עם לונה , הכלבה שלי .
וזהו , אין איתי אף אחד ,
אם לא הייתה לונה איתי , סביר היה להניח שהייתי מתה מבדידות .
אבל אני קרובה לכך , אני משתגעת מגעגועים להוריי .
ומהמחשבה , שאם ההיתי יותר אמיצה , ההיתי משתלטת על עצמי ברגע האמת .
הייתי יכולה להציל אותם , והם היו כאן איתי .
כל פעם שאני נזכרת וחושבת עליהם , אני נתקפת חרדה .
כי לרגע אחד אני מביטה על עצמי מבחוץ .
למה ?!?
למה לא עשית שום דבר ?!?!!!

דמעות החלו יורדות בעיתיות על פניי .
התעוררתי מהחלום בהקיץ של עצמי .
אני ישובה על הכורסה שלי , בבית החם שלי .
מולי , ישובה לונה , מביטה בי בעצבות .
מטה את ראשה לצדדים .

מה לונה , אמרתי בפזיזות , רוצה שנצה לטיול .
לונה קמה מישיבתה , וכשכשה בזנבה .
שמתי עלי חולצה סוודר וצעיף ,
מגפיים עבות וכובע צמר , ויצאנו החוצה .
לונה הי כלבת שלג , אז הי הייתה בסדר ,
יצענו לטיול , והרגשתי כמו תמיד שהאנשים סביבי מביטים בי , עושים פרצופים מוזרים …
למה , מה אי פעם עשיתי להם ?
המשחתי לנועה מהר ,
לא להסתכל לצדדים ,
לא להסתכל לצדדים .
אמרתי לעצמי .
פתאום , הרגשתי יד קטנה תופסת בידי .
זו הייתה היידי , החברה היחידה שלי .
ילדה קטנה בת 9 בארך , שער שחור קצר , אסוף בשני סרטים אדומים .
ועיניים חומות בוהקות .
הי אן , הי אמרה .
השבתי לה בחיוך קטן .
היידי , את רוצה להצטרף אלינו לטיול ?
כן אן ,הי ענתה .
אני ארוץ להגיד לאימא שלי .
הסתובבנו לרגע שפתאום …