פנמיית השלמות-פרק 2-הזמנות קפה.

"חוסר שלמות הוא יופי, שגעון הוא גאונות ועדיף להיות מגוחך לחלוטין, מאשר להיות טיפש לחלוטין."
-מרלין מונרו.

ברגע שעשיתי את צעדיי הראשונים לחבורה הקטנטונת,קמה נערה מאותה החבורה,המשכתי לצעוד
לעברה,והיא לעברי,היא הייתה גבוהה,עינייה הירוקות שבלטו מהרחק הצטמצמו.
בכל צעד פרצופה נראה רצינית יותר ויותר.התהלכתי בצעדים קטנים.היא הלכה והניפה בשערה הארוך
השחור והחלק,השיער שלה זה היה…הדבר הראשון ששמים לב עליו,הוא כלכך ארוך.כל צעד שלה
נראה כאילו עוד שנייה תתקוף.
לפתע היא חלפה על פניי.הייתי המומה.אפילו לא הסתובבתי לאחור כדי לראותה.
המשכתי ללכת לחבורה הרגשתי כאילו אני מזיעה 2 טונות של מים.הגוף שלי נהייה חם והרוק הצטבר
בגרוני.עכשיו ישבו שם שתי בנות ושני בנים.כבר שחכתי איזה מילים אני צריכה להגיד.הייתי כלכך קרובה
עליהם ללא מילים,ללא כלום,עושה מעצמי טיפשה גמורה.אחת מהם שילבה ידיים.צמצמה את העיניים בדיוק
כמו הילדה ארוכת השיער והסתכלה עליי.הנערה השנייה חייכה עליי ומיד קמה "שמי וורוניקה" אמרה וחייכה
חיוך רחב עם שיניים,ולחצה את ידי."יאנה" אמרתי והטיתי את הראש למטה ממש מעט,אני נמצאת במצב
כלכך מביך."טוב תכירי,הנודניקים הזאת זאת ג'נה" .ג'נה גיחכה וחייכה,היא המשיכה להסתכל עליי והתחלתי
ממש להילחץ,משום מה היא הלחיצה אותי באזשהי דרך,הפרצוף שלה נראה כלכך צעיר,תינוקי כמעט,
אבל בעינייה ראיתי שהיא מפחידה בדרך כזו או אחרת."זה כריס" היא חייכה חיוך רחב והצביעה עליו
הוא היה עם שיער שחור שמסודר היטב,הייתי יכולה לראות שהוא יכול לעשות מהשיער שלו רעמת
טלטלים,אבל הוא בוחר לסדר אותה.הוא גם היה שרירי."והאחרון חביב האיש והאגדה"וורוניקה אמרה "טאם טאם טאם" הוסיף כריס וכולם גיחכו,וגם אני "קווורי!" ניפנפתי לו בביישניות והוא לא הפסיק להוריד את
החיוך מהפנים,העיניים שלו נראו רציניות ומבולבלות בו זמנית.כבר שחכתי להזכיר שאני קוראת אנשים
כמו ספר.עיניו היו אפורות,ושיערו שחור.הוא גם היה שרירי,יותר מכריס.'אוי ואבוי יאנה' חשבתי לעצמי
'את מסתכלת על שרירים של אנשים?!'
"מי הייתה הילדה עם ה.." לא הספקתי לסיים את המשפט וג'נה הוספיה
"עם השיער?היא תמיד עושה את זה אל תיקחי קשה,היא לא טיפוס של 'להכיר אנשים חדשים'"
עכשיו הבנתי למה היא הלכה.
"בואו נזמין קפה" אמרה וורוניקה בזמן שהיא מחאה כפיים וחייכה.כולם קמו ממקומותיהם.
עכשיו הכל נהייה הרבה יותר ברור,ראיתי את כולם במושלמות.
ג'נה,הייתה ממש נמוכה,1.55 לפחות.וורוניקה הייתה באותו גובה שלי.
קורי היה 1.80 לפחות וכריס משהו בערך כמו 1.75 .הוא היה נמוך יותר מכל הבנים כמו
ששמתי לב.
כשיצאנו מהחדר כולם אמרו אחד אחרי השני "ביי ג'נה,ביי וורוניקה,כריס,קורי" כולם נפנפו לכולם
ואני יצאתי אחרונה.
"וואו את חייבת להשיג מדים ובדחיפות" אמרה ג'נה שהלכה הראשונה מבין כולם.
הגענו לדלת עם כתובת שלא כלכך הצלחתי לקרוא,אני לא יודעת לקרוא הכי טוב אותיות מחוברות,
זה אחת החולשות שלי.נכנסו וה"בית קפה" היה הומה אדם ג'נה הלכה לכיוון השולחן הריק היחידי
שהיה ג'נה התיישבה ליד כריס,ואני נדחפתי בין וורוניקה וקורי בכורסאות.
~
"לאטה" ג'נה אמרה.
"קפוצ'ינו למתולתלת וורוניקה,ושחור לגברברים"
"ומה את רוצה?" היא אמרה בטון של כאילו מקללת אותי.
"ק..קפ..קפוצ'ינו" אמרתי במבוכה הסתכלתי על הרצפה,הייתי בטוחה שעכשיו אני מסמיקה.

הקפה הגיע,ג'נה גמרה אותו תוך מספר דקות.קורי וורוניקה גם.והם נאלצו ללכת,ידעתי,כל בת
תעשה את זה לבת אחרת,תשאיר לה את ה"שידוך של חייה" איתו לבד והעניינים יזרמו.
למזלי סיימתי את הקפוצ'ינו.הוא שם לב "ללוות אותך לחדר?" הוא אמר.
"בכיף" אמרתי וחייכתי.
התהלכנו במסדרונות באיטיות ובשתיקה.בלי לשים לב הגעתי לדלת של החדר שלי.נשענתי
על הדלת כדי להגיד לו שלום "טוב אז כנראה שנתראה מח.."
"קודם,את רוצה נלך מחר לקפה?גם ג'נה יכולה להצטרף אם את מפחדת ממני עדיין" הוא גיחך.
"נראה" חייכתי.
פתחתי תדלת והסתובבתי עליו,הוא כבר קצת היה מרוחק ממני והוא חייך.עכשיו ראיתי את העיניים
שלו,חום דבש,נוצצות כמו כדור קריסטל.
סגרתי את הדלת.