Philosophy
מקווה שאהבתם אני אמשיך אם תהיה לי לפחות שתי תגובות

פרנויה פרק 1 ספר חדש ^.*

Philosophy 14/09/2013 507 צפיות 2 תגובות
מקווה שאהבתם אני אמשיך אם תהיה לי לפחות שתי תגובות

נידנודים מצידו של מרקו העירו אותי "לילי לילילי לילי" הוא אמר ללא הרף
ומשך לי בחולצה "מה" התפרצתי בזעם "קומי המורה מסתכלת עלייך" הוא לחש לי
פתחתי את עייני בעיטיות ושמתי לב לעיינים הנעוצות בי ובמרקו
"אני מצפה לך במשרד" אמרה המורה למטמתיקה
היי אני לילי מין הסתם אני לא שונה מכול נערה אחרת לפחות ככה חשבתי
אני גרה בקצה העיירה שני הוריי מתו ןיש לי רק אחות שגרה בלונדון
ושהיא לא לצידי אני בת 17 תמיד חשבתי שאני נורמלית לא מיוחדת
רגילה ….אני לא ואת זה הבנתי בדרך מפחידה אותו יום גשום…

הלכתי מתחת למטרייה כשאימי מחבקת אותי קרוב לכתפה
"שתינו יחד תחת מטרייה אחת" אני שרה ושתינו מצחקקות
עד שעצרנו ליד ביתה של גברת טנקשי היא אישה מוזרה שמתחננת לכסף
"ילדה תעזרי לאישה זקנה" היא אומרת וטופסת בחוזקה ברגל שלי
"אני מצטערת נורא אין עליי כסף" אמרתי והזזתי את הידים מהכיסים.שלי
"את נורא מיוחדת" היא אמרה וסימנה לי להתכופף "על תעזי היא תגנוב לך משהו"
לחשה לי אימי למרות האיסורים של אימי התכופפתי אליה
"שמך לילי" היא אמרה והסתכלה עליי בעיינים נוצצות "כן גבירתי"
אמרתי והיא סימנה לי להכנס לביתה ניגררתי אחריה, היא הובילה אותי.
לחדר קטן עם שולחן שהזכיר לי חדר של מגדת עתידות אימי ניכנסה איתי
ולא הפסיקה לקטר בחדר הקודר בלי החלונות והחנוק נימצא אוירה שהפחידה
אותי החלונות היו סגורים אבל הרוח מבחוץ נשבה והיה ניתן להרגישה גברת
טנקשי שעפה אויר שנשא אימו ריח של גשם
היא העיפה מבט ליד שלי ואז העבירה מבט חד לעייני שמתי את ידי על השולחן
היא התחילה להעביר את ציפורניה החדןת על תוי ידי שהייתה מונחת על השולחן
"היום בלילה נשמתה של קורבן שואה תעבור עלייך ואת תמשיכי את גילגולה" היא אמרה ועצמה עיינה
לחדר ניכנסה רוח חזקה שסררה בחדר כמה דקות ונעלמה.
"שטויות" אמרה אימי וקמה "על אי אמונך סופך היה מר" אמרה גברת טנקשי
קמתי במהירות "מי את שתגידי מי היה סופה" אמרתי וטרקתי את הדלת אחריה
יצאנו במהירות מהחדר והגשם פסק והחושך סרר ברחובות לונדון
ניכנסנו לרכב ואימי התניעה אני הייתי מפוחדת למה האישה הזאת התכוונה?
לא עזבה אותי המחשבה "אמא תיזהרי" אמרתי וראיתי דמעות יורדות על פניה
"אמא תזהרי" אמרתי ובהיתי בפחד במכונית שקרבה להתנגש בנו "אמא" צעקתי
והיא רק בכתה "אמאאאא"הרמתי את קולי ועצמתי את עייני והרגשתי איך
הגוף שלי עף באויר ומתרסק על הכביש ואימי רחוקה מימני כמה דמעות יורדות
מימני אני בורחת רחוק מאוד רחוק לבית שלי נכנסת קופצת למיטה שלי
ועוצמת את עייני "תירדמי קדימה תירדמי" אני צועקת לעצמי וחונקת את הדמעות
"

…..לא מבינים מה הולך ? נולדתי עוד פעם.. עכשיו בתור אנה פראנק.


תגובות (2)

תמשכי זה נשמע מעניין

14/09/2013 05:01

נשמע טוב!

14/09/2013 05:17
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך