פרק 1-פתיחה

אמצע הסתיו ואני נאנחת מול הטלויזיה, מזפזפת ערוצים בלי הפסקה במטרה לצפות במשהו אחד שאולי יעניין את מוחי.. גופי מכוסה בשמיכת פוך וידי עוטפות את השוקו החם שאני רגילה לשתות עוד מהימים שהייתי קטנה. אחזתי את הספל קרוב לשפתי ונשפתי לתוכה על מנת לצנן את השתיה מאט ולגמתי לאט ממנה.

השוקו המפורסם של אבא תמיד טעים כל כך, ופניו הפכו למשועשעות למראה שבו אני מתכסה ושותה.

"נו מאיה, טעים לך?" שאל בחיוך מסופק, הבטתי בו כאילו לא מבינה שזאת שאלה רטורית אך בכל זאת הצטרפתי למשחק שלו "כן אבא, זה בסדר"עניתי באדישות בצורה הכי טובה שיכלתי לגייס לקולי והוא
הביט בי במבט כאילו פגוע וגיחכתי בשקט, מגלגלת עיניים.

"רק בסדר? את תמיד אומרת לי שהשוקו שלי הוא הכי טעים שיש" אמר קובע עובדה וצחקתי, הבטתי בו בחיוך רחב שמסגיר את מה שאמרתי.

"זה השוקו הכי טעים שטעמתי מעולם" אמרתי מדגישה כל מילה ופניו התקווצו בחוסר הבנה "את שתית עוד סוג של שוקו גבירתי הצעירה?" שאל והניח את ידיו על מותניו, גיחכתי שוב והנדתי בראשי "אתה האחד והיחיד שאני אי פעם אשתה את השוקו שלו" אמרתי בחיוך ושפתיו התעקלו לחיוך גם כן.

הבטתי חזרה לטלויזיה אולי למצוא משהו אחר מלבד לסרט הילדים המציק, ניגשתי עם ידי אחר השלט שפתאום לא נמצא בטווח ראייתי אך צלצול הפאלפון מנע ממני לשנות את הערוץ כשהשלט סוף סוף נמצא בידי.

נאנחתי והנחתי את השלט על שולחן הסלון ובדקתי על המסך מי לעזאזל מתקשר עכשיו..
מייד ניסיתי לשנות את הגישה שלי כאשר ראיתי בצג את שמה של מוניק כ'My besty' ועניתי "הלו?"

"מאיה" קולה יצא שקט והיה נשמע ששיניה נקשו אחת בשניה "הכל בסדר?" שאלתי דואגת וצחוק נבע מקו הפאלפון "קר לי ואין אף אחד בבית, חשבתי אם אוכל לבוא אליך" אמרה וחייכתי ישר מהנהנת והוספתי "בטח" כיוון שלא יכלה לראות אותי "את תמיד מוזמנת אלי" והבטתי באבי מחייך "יופי! אני נכנסת" אמרה ודלת הבית נפתח בתנופה וחיוך עדין מתנוסס על שפתיה "חום!" צעקה והתיישבה לידי במהירות.

גופה נכנס ישר לתוך שמיכת הפוך מיד לאחר שסגרה את דלת ביתי והניחה את הדברים שהיו עליה ליד הספא, אבי ישר הניח כוס שוקו נוסף ומיד מוניק ניגשה לספל, אוחזת בו ואנחה נפלטה מפיה "איזה כיף" אמרה והביטה בי בחיוך, צחקתי ושתיתי עוד שלוק של שוקו ומוניק אחרי "מר סאות' השוקו הזה מדהים כמו תמיד" אמרה בהערצה והוא ישר הוסיף בהקטנה "אוי תודה לך מוניק, הייתי צריך להוציא את המשפט הזה ממאיה אבל לשמוע אותך אומרת מביא לי אושר" גילגלתי את עיני והוא ישר הוסיף תוך כדי שאיבדתי את הסבלנות למצוא תוכנית מעניינת כלשהי. משהו?

"איך הולך עם הוריך מוניק?" שאל והיא ענתה באופן קבוע "הם בסדר, נסיעת עסקים כרגיל"
לצערי זה נכון, הוריה של מוניק רוב הזמן לא נמצאים והם תמיד בנסיעות. כל הכסף שהם חוסכים, לטענתם, הם לטובתה ולרצונותה. הם לא מבינים שמה שילדים צריכים היום זה את  אבא או אמא שיעמדו לצידם.

למזלי לי יש את אבי אך למוניק אין הורים כלל, באשר לאימי.. טוב היא לא נמצאת. לפחות בחיי היא לא קיימת.

אבי הינהן וחטף את השלט מידי "היי!" הרמתי את קולי מעט והוא מתגונן באמרה שזה דחוף לו והוא מוכרח, הוא העביר לערוץ החדשות ומה שבאמת הופיע זיעזע אותי ויותר חשוב גרם לאבי להידרך.

"מבזק חדשות, במהדורה המרכזית של היום. נמצאה גופה מוטלת באיזור האגם, אישה באיזור גיל הארבעים המאוחרות. פגיעותיה הנותרים על גופה נגרמו כתוצאה ממעשה נבזה של הרס ושחיתות. כל מידע על אדם חשוד או בעל חפץ חשוד. נא לדווח לרשויות המקומיות. תודה ויום טוב" פי נפער ומבטה של מוניק עבר מפני לטלויזיה ושנינו הבטנו בו זמנית באבי.

הוא החל להתרוצץ ברחבי הבית אחר חפציו ונשק לראשי, יוצא בחיפזון לאזור המקרה.

נותקנו אני ומוניק קפואות, מה הרגע קרה?
"א-את לא במקרה יודעת על זה משהו, נכון?" שאלתי והיא הנידה "אני גם לא רוצה לדעת"

אך מה עוד אפשר לומר חוץ מאת הפתגם 'הסקרנות הרגה את החתול' או שניים.