פרק 12-אבא…
כל מה שעבר על מאיה בזמן האחרון קרה ללא רצונה ושליטתה, אני מבין את הכעס,העצב והאבל הנורא אך התנהגותה נראה שלא כשורה. היא מנותקת ולא מפסיקה להבות בכל אותם אנשים שחיים מתחת לאדמה, למרות שגם אני לא מבין, איך אפשר להיות שמח במצב כזה? עדיין, דפוס התנהגותה נראה מדכא ודכאוני.
לא רק אני הבחנתי בהתנהגותה אלא גם אימה המודאגת. נפגשנו ומבטה הראה בדיוק את מה שחשבתי. הינהנתי ויצאתי לאיזור החדרים, לחדר שלה.
רק רעש של מים זורמים נשמע לחוץ לדלת ועבר במוחי המחשבה והידיעה שהיא מתקלחת. נכנסתי ודפקתי בחוזקה על דלת האמבטיה. קולה לא נשמע ולחץ חילחל עמוק לתוך בגופי "מאיה?" ספק צעקתי ספק שאלתי ושוב אותו השקט. עלה למוחי המחשבה שאולי היא מנסה לשנות את המציאות וניסיתי לשנות את דרך החשיבה שלי.
תחושת רטיבות הרגשה ברצפת החדר והורדתי את ראשי לעבר שלולית המים שיוצאת מדלת האמבטיה אותה מחשבה עלתה למוחי ולא חשבתי יותר מידי על ההשלכות כשאני פורץ בתנופת רגל את הדלת. אני רואה את פניה השלוות ואת גופה העירום תחת המים הזורמים ואני אוחז אותה במהירות תוך כדי מלמול שמה מספר פעמים.
הנחתי את גופה על רצפת האמבט והתחלתי בפעולות החייאה, רק מלאו אותה שלווה באמת גרם לי לחשוב ולתהות האם מה שאני עושה זה המעשה הנכון ואולי כדאי להניח לה לסיים את מה שהתחילה.
אני נזכר כמה היה קשה לאימה לא לחיות עם ביתה כל השנים האלו ואני ממש לא רוצה להיות הסיבה לכך. אחרי שלוש דקות שבהן אני מתחיל להרגיש את גופי ומוחי מתייאשים, עינייה נפתחות בבהלה ואני נאנח בחיוך קטן.
היא מתרוממת לישיבה ונחנקת, פולטת את הכדורים ומקיאה אותם החוצה, היא מביטה בי ועיניה מלאות זעם וחרטה. "אתה מטומטם! למה עשית את זה? למה הצלת אותי?" היא צועקת עלי ומרימה את ידה כדי לסטור לי, אחזתי בידה במהירות והבטי לתוך עיניה, מנסה להבין את האמת שלה, את הסיבה האמיתית "הצלתי אותך כי זה הדבר הנכון לעשות, למה לך להרוג את עצמך?" שאלתי אותה ועיניה נצצו, דמעה יורדת מעיניה ואני מוחה אותה בזהירות.
"איך היית מרגיש שכל האנשים שאתה אוהב והם אותך מתים בגללך? בגלל עצם קיומך. אני לא יכולה לחיות בידיעה שכל האנשים שחיים פה ימותו בגללי, אני לא רוצה עוד דם של חפים מפשע על ידי" התחננה אך ניסיתי לומר לראשי למנוע ממני מלעשות דברים שאתחרט עליהם. פניה רטובות מבכי וידי הלכו לגופה על מנת לחבק אותה בעידוד אך נזכרתי שאינה לובשת דבר. הורדתי את חולצתי והלבשתי על גופה שהחל לרעוד במקומו והרמתי אותה מהרצפה. ידיה אחזו את צווארי, עיניה נעצמו והורדי אותה על מיטתה והתבוננתי בה ישן, היא לא תנסה למות במשמרת שלי.
נקודת מבטה של מאיה:
פקחתי את עיני ולאט התרוממתי, תחושה רכה תחת גופי גרמה לי להביט מטה ולראות חולצה שגדוה עלי בכמה מידות ומיטה רכה מתחתי. ניזכרתי כשג'ייסון ראה אותי והרים אותי בזמן שניסה לעודד אותי ונירדמתי בשניות תחת מגעו. הוא מנסה להציל אותי ולא רק הוא דואג אלא בטח כל האנשים שחיים סביבי.
הוא פקח את עיניו וחייך בעדינות "את ערה" קבע והינהנתי "סליחה על אתמול" לחשתי בעצבות והוא התקרב למיטתי, חיבק את גופי ונשק לקודקוד ראשי "הכל בסדר, את בסדר גמור" לחש וחיזק את אחיזתו "אגב, אימך צריכה לראות אותך בדחיפות. תתלבשי ולכי לראות אותה" אמר מצווה וגיחכתי "מה שתגיד אח גדול" אמרתי והוא נשק שוב לראשי בחיוך רך.
התלבשתי וחיוך קטן תיפס לשפתי, אני אוהבת את הצורה בה הוא דואג לי. מזכיר את אבי בצורה הכי טובה שיש.
"קראת לי?" שאלתי והיא הינהנה בצורה אוטומטית כאילו משהו מפריע לה ומעסיק את מוחה יותר מידי "מה קרה?" שאלתי אותה והיא הביטה בי במבט מתנצל "אמא?" שאלתי מפחדת והיא קמה, סגרה את לדת החדר ועצרה בדרכה למקומה מולי, הביטה לתוך עיני כאילו מתנצלת והבטתי בה בפחד. בחיים שלי לא פחדתי כמו עכשיו.
"אביך חיי" פלטה וחייכתי חיוך קורן, מבטה נשאר באותה צורה ולא הבנתי מה פשר התנהגותה הנורא "למה את מביטה בי בכזאת עצבות?" שאלתי והיא הורידה את ראשה.
"לא האבא הזה, האבא הביולוגי שלך חיי. לצערי"
תגובות (0)