פרחים
תגובה וממשיכה.

צייד המפלצות (פרק שלישי)

פרחים 17/07/2014 700 צפיות תגובה אחת
תגובה וממשיכה.

אני לא מרגישה איך הזמן עובר. אבל הוא עובר לאט.
אולי זה בגלל שמשעמם…
אני כבר במטוס מלא זמן, שומעת שירים באם פי. הנער שלידי עוד קורא, האישה והילדה שמאחורי בועטות והאיש שמלפני נוחר. אוף! חיפשתי לעצמי מה לעשות, כי מקור הנחמה היחיד שלי: האם פי, צריך להטען. אז… הסתכלתי מסביבי, מחפשת. לא ראיתי כלום שמעניין אותי. ואז שמעתי סגירה של ספר. סובבתי את הראש והסתכלתי על הנער שישב לידי. הסמקתי מיד והתביישתי. שמתי את האוזניות על האוזניים ועשיתי כאילו אני שומעת שירים. הנער הסתכל עליי, ואז על האם פי. "האם פי שלך כבוי, את יודעת." הוא אמר. היה לו קול מדהים. הסמקתי. "אה, כן, לא שמתי לב…" מלמלתי בשקט והכנסתי אותו לתיק היד שלי. "אני ג'ייקוב פרסטן, אבל את יכולה לקרוא לי ג'ייק." הוא אמר, והושיט את ידו ללחיצה. לחצתי את ידו, היא הייתה מחוספסת אבל חזקה ונעימה. "מלאני." אמרתי לו. הוא הסתכל עליי. חשבתי לעצמי: אני לא כל כך יפה. יש לי קארה די קצר, עד הכתפיים, ושיער שטני עם גוונים בלונדיניים. העיניים שלי בצבע כחול עמוק, ואני רזה יחסית. בסך הכל, בסדר. לא משהו מיוחד. הסתכלנו אחד לשני בעיניים הרבה זמן, אני חושבת. לא שמתי לב לזמן. ואז השתררה שתיקה מביכה. החלטתי להפר אותה אחרי מעט זמן. "אז… אתה גם טס ללונדון?" שאלתי. איזה שאלה מטופשת! ברור שהוא טס ללונדון, זו טיסה ללונדון! הוא צחק. היה לו צחוק עדין, שגורם לך לחייך. הרגשתי, וידעתי איך שהוא, שהוא לא צוחק עליי. "כן. החלטתי לצאת ולחקור את העולם בנושא מיוחד. " הוא אמר. כמוני! "גם אני! אבל מה הנושא שאתה חוקר?" שאלתי, נבוכה. הוא סימן לי עם האצבע להתקרב כדי שילחש לי. התקרבתי והטתי את אוזני לעברו. הוא לחש לי כך:
"אני צייד מפלצות."


תגובות (1)

תמשיכי

17/07/2014 19:13
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך