צייד המפלצות (פרק שני)

כשהמונית חנתה בשדה התעופה, השעה הייתה רק 6:20. הטיסה יוצאת בשש וחצי, אז יש עוד קצת זמן. הגעתי למוכרת הכרטיסים. היא הייתה צעירה, עם שיער בלונדיני אסוף בקוקו גבוה, והיא לעסה מסטיק בקולי קולות, "כמו פרה."
"שלום," היא אמרה בין לעיסה ללעיסה של מסטיק, "במה אפשר לעזור?" הוצאתי פתק מתיק היד שלי. הקראתי מתוכו: "אני רוצה כרטיס אחד לטיסה 899 ללונדון." אמרתי.
"הנה הכרטיס." היא הושיטה לי כרטיס צהוב כתום. שילמתי לה לאחר שהכנסתי את הכרטיס לתיק. "תעברי את הבדיקה הביטחונית, שם." היא אמרה והצביעה על אזור מסוים, בו היו הרבה שומרים, שבדקו את הלקוחות והוציאו ממזוודותיהם כל מה שהיה אסור. "נקווה שיהיה בסדר." חשבתי ביני לבין עצמי. התקדמתי לכיוונם. "שלום." אמרתי בהיסוס. "שלום." הם ענו בקול בלתי מעוניין והתחילו לבדוק את תיקיי, ולאחר מכן אותי. בסוף הבדיקה הם אמרו: "את יכולה ללכת." הרגשתי כמו חיילת. בכל זאת התקדמתי לעבר מטוס שלידו היה שלט: "טיסה 899 ללונדון." עליתי למטוס, והתיישבתי ליד נער צעיר, בערך בגילי. היה לו שיער שחור וקצר, גוף רזה אך שרירי, אף קטן וחמוד עם המון נמשים עליו ועיניים חומות חולמניות. הוא היה נאה מאוד, וקרא ספר. הוא לא שם לב כשהתיישבתי.
"טיסה 899 ללונדון ממריאה עכשיו. כל הנוסעים, נא לעלות למטוס ולחגור חגורות בטיחות." הודיעה המזכירה ברמקול. עוד כמה אנשים עלו למטוס והתיישבו. חגרתי את עצמי, והמטוס המריא. הנער הרים את ראשו לרגע, והחזיר אותו לספר. השעה הייתה 6:30 בדיוק.
קדימה ללונדון….!