צל הירח-פרק 1

"לעזאזל," לחש מון באכזבה, כישורי הפריצה שלו לא הועילו בפתיחת המנעול הזה.
מסע ארוך עבר עליו עד שמצא את הדלת ההיא, השחורה וחסרת הצירים.
ועכשיו, כשהוא כל כך קרוב, מנעול מטופש עצר אותו. הוא הביט שוב בזרועו, פעם כשהיה אחוז טראנס עמוק, חרט בציפורניו מבלי משים את הנבואה האפלה על זרועו. "תנשום עמוק מון, לא סתם אתה נחשב אגדה בקרב בני האדם" אמר לעצמו, וניסה שוב לפרוץ את המנעול.
לאחר כמה נסיונות שכשלו, הוא זז לאחור, "מה חשבתי לעצמי, זוהי דלת קסומה, מה הסיכוי שכלי פריצה יפתחו אותה?".
הוא שפשף את עיניו, הוא היה עייף, גופו כאב מהמסע המפרך.
הוא הוריד את תיק המסע מגבו והחל להוציא דברים. הוא חייב לישון, מחר יוכל להתמודד עם הדלת הארורה. לאחר שסגר את התיק, הסתובב מעט מסביב למחנה שהקים.
הוא הטיל לחשים, וחרט רונות במקומות אסטרטגיים. לבסוף, כשהרגיש שהוא מספיק מוגן, חזר אל תיקו ונשכב על רצפת האוהל שהקים. מון אף פעם לא חיבב את הרצפה, הוא לא אהב לישון כשמתחתיו אפר ואבנים קטנות. האוהל שלו היה מצויד בכריות מתנפחות ושמיכות צמר עבות, שרק בדרך קסם יכל לסחוב מבלי שיתפסו מקום משמעותי בתיק.
"למה הגעת עד לכאן מון?" הוא שאל את עצמו, "רק כדי למצוא תשובות? זה עד כדי כך שווה את זה?".
הוא ידע שלא יוכל לענות על כך, משהו אחר משך אותו לדלת ההיא, לא רק שאלות רבות שנותרו ללא מענה. הדלת ההיא קראה לו, לחשה לו למצוא אותה. הוא נשם עמוק, גופו נזקק לשינה. עיניו לאט לאט נעצמו, נותנות למוחו להתפזר בעולמות השינה.