uta2.0
פרק הבא יפורסם מחר והוא הולך להסתיים בצורה מפתיעה - אבל הוא לא יהיה הפרק האחרון! הפרק האחרון יפורסם ביום ראשון עוד שבוע! :) מקווה שאהבתם את הפרק!

קברים נורדים – פרק 28: החרב האחרונה

uta2.0 31/10/2016 785 צפיות 6 תגובות
פרק הבא יפורסם מחר והוא הולך להסתיים בצורה מפתיעה - אבל הוא לא יהיה הפרק האחרון! הפרק האחרון יפורסם ביום ראשון עוד שבוע! :) מקווה שאהבתם את הפרק!

פרק 28: החרב האחרונה

הגענו חזרה לאסגארד.
כל ארבעת האלים; טיר,לוקי, בלדר ות'ור ליוו אותנו אל תא הכלא של לוקי.
זה היה הקרב האחרון – המסע האחרון – ואם להגיד את האמת, כולנו היינו לחוצים. לא הספקנו להתאושש מהקרבות בהלהיים ובמוספלהיים ובנורנהיים וכבר לוקחים אותנו לקרב האחרון.
יש לאלים תחושה שאנחנו, הנבחרים שאמורים להציל אותם, כמוהם. חזקים פיזית ונפשית, פועלים מהר ועם יכולות קסם וריפוי.
אבל זה לא נכון.
טוב, אולי הכוחות קסם זה משהו נכון חלקית. אבל הבנתם אותי.
הלכנו במסדרון ענק. הרצפה הייתה כמו לוח שחמט – ריבועים שחורים ולבנים מילאו את כולה. היא הייתה נקייה ומצוחצחת ועל הקירות הופיעו ציורים עתיקים ועטורים מתכתיים נהדרים. ג'ייסון לקח נשימה עמוקה – כנראה בשביל להרגיע את עצמו.
שמתי לב שיש בנו לבין ת'ור חילופי עיניים, כאילו משהו קרה בזמן שאנחנו בילינו לנו בהלהיים. הטבעת הלמה את אסטריד ונראתה כאילו היא עוצבה במיוחד בשבילה.
לא שאלנו את לוקי על גודלו של הנחש – ואני חושב שזה עוד מהלך אופטימי שלנו, בתקווה שהנחש קטן יחסית וכמו נחש ממוצע במידגארד. חלפנו על כמה מסדרונות וכשהגענו לדלת הכניסה – ליבי דפק בחוזקה.
"הגענו," אמר טיר את המובן מאליו בקולו העמוק והיפה. גלימתו האפורה התנוססה מאחורי גבו וידו הקטועה הצביעה על הדלת.
כשהוא ראה שכולנו, וגם האלים, נבעתו מהעניין – הוא החליף את היד המצביעה על הדלת.
בלדר חייך. "הם יודעים את זה, טיר."
הצלחתי לשכוח כמה ארוך השיער השחור של בלדר וכמה רחבות כתפיו, הגלימה הכתומה שלו נראתה נקייה יותר וכך גם השריון הכסוף שלו.
"זו המלחמה האחרונה," אמר ת'ור כאילו הוא מתחיל עם שיחת עידוד אחרונה. "ורק רציתי להגיד לכם ש –" הוא התכוון לומר אך ג'ייסון קטע אותו.
"אין לך בשביל מה לעשות את זה. אם אתה תודה לנו עכשיו – זה כבר יהיה מיותר." קולו היה מרוגז.
ת'ור כיווץ את גבותיו. "אתה אמרת לי שאני לא הודתי לכם כל המסע – אז חשבתי לעשות את זה עכשיו!" קרא.
"ואתה הולך להודות לנו רק כי ג'ייסון דיבר איתך?" שאלתי כאילו פספסתי פרט מסוים.
"בואו פשוט נסיים עם זה ונחזור הביתה." מלמלה רובין וצעדה אל הדלת, היא פתחה אותה בלי חששות ואחריה נכנסנו כולנו. הדבר האחרון ששמעתי לפני שנכנסנו פנימה היה את ת'ור נאנח.

חושך.
תמיד פחדתי מחושך – אך אחרי המסע הזה, חושך הפך להיות ידיד טוב שלי. אבל אם אני חייב להודות, החושך שהיה בתוך תא הכלא היה נוראי, שמענו רחוק מאיתנו קולות מלחיצים והאור היחיד שהיה הגיע מהירח שכבר התחיל לעלות.
הירח האפרפר והלבן האיר את מרכז התא, שם היו כבלי מתכת ישנים וחזקים והם ריחפו באוויר.
כנראה מחכים שלוקי ינעל בהם שוב.
"איך לוקי היה פה? זה מפחיד כל כך." אמרתי את מה שעבר לי במחשבות.
החבורה צחקה וכבר שלפה את החרבות שלה – אני שלפתי את החרב שלי אחרון והחזקתי אותה באחיזה דיי רפה וחלשה.
הגענו למרכז התא. "אז הוא נעלם?" שאל ג'ייסון לאחר כמה שניות של שקט ולפתע צרחה איומה הגיעה ונחש ענק ממדים זינק קדימה כשפיו נפער ובמטרתו לבלוע את ג'ייסון. למזלו של ג'ייסון, היו לו אינסטינקטים חדים והוא הכה עם החרב בפנים של הנחש. הקשקשים הירוקים שלו זהרו נוכח אור הירח והצלחתי לראות את הניבים הענקיים – ואת הטבעת הכסופה מנצנצת על ניבו.
הנחש נהדף לצד שמאל וכולנו התנשפנו בחוזקה. "הוא הרבה יותר גדול ממה שדמיינתי." אמר בראן ועל קולו יכולתי לשמוע שילוב מוזר בין התלהבות לפחד.
"ג'ייסון, אתה בסדר?" שאלתי בדאגה ושערותיי סמרו.
הוא תפס בחרב שלו ופניו היו חיוורות. "בוא-ו פשוט נהרוג אותו." קולו נשבר בהתחלה.
שמעתי את הזחילות של הנחש על רצפת הכלא והחלטנו לעמוד במרכז התא במעגל – כך שלמקרה שהוא יזנק – כולנו נוכל להגיב.
"בראן תנסה להאיר את המקום," אמרתי אך בראן לא הבין בשביל מה. "ככה נוכל לראות אותו." הבהרתי לו. בראן הנהן והוא הניף את אגרופו על הרצפה – מעגל להבות עטף אותנו והחל לזוז ולהתרחק מאיתנו.
סיבבתי את מבטי וראיתי אותו. עיניו הצהובות ננעלו על אסטריד ועליי והוא זינק מעל הלהבות. "הוא פה!" צעקתי והושטתי את החרב שלי – מהלומת ברקים חזקה פגעה בו והנחש התחשמל אך חזר לחושך.
"תודה," אסטריד לחשה.
"חתיכת קרב אחרון, אה?" רובין שאלה בציניות ושמעתי אותה מחייכת. "אני חושבת שאני יכולה לשנות את הצורה שלו – אבל אני צריכה לראות אותו."
"בראן," ג'ייסון הורה לו לעשות פעם נוספת את מעגל הלהבות.
הפעם הנחש לא היה לידי וליד אסטריד, הסתובבנו שנינו וראיתי את הנחש מזנק פעם נוספת – והפעם על רובין. היא לא הייתה מוכנה – אף אחד מהם לא היה מוכן – זה היה הרגע שלי להוכיח שאני לא עושה רק טעויות.
תפסתי את החרב והשלכתי אותה בכל הכוח שנותר לי מהמסע הזה על הנחש, ברקים בוהקים מילאו את הלהב והחרב ננעצה בתוך העין של הנחש המלחיץ.
היא צווחה בקול והתפלתה מכאבים – ג'ייסון לקח פיקוד וזינק עליה, הוא נעץ את החרב שלו היישר במצח שלה במעט אכזריות ואת החרב שלי הוא סיבב עד שנחש נפל על הרצפה בכניעה, הרגשתי שאני עומד להקיא מהמחזה הנורא – שאני מעדיף לחסוך מכם.
הנחש שכב כמה שניות מבלי לזוז.
"הוא מת?" שאלה רובין.
"תזרוק עליו להבת אש ליתר ביטחון." אסטריד אמרה לבראן. הוא השליך מכף ידו להבת אש חזקה והנחש לא זז.
"הוא מת." אישרה רובין.
"אוקיי." הוא אמר והתנשף. "מי מוציא את הטבעת מהניב שלו?" שאל ג'ייסון וירד מראשו של הנחש.
רובין משכה בכתפיה. "אני אעשה את זה."
ג'ייסון שלף את שתי החרבות מגופה של הנחש – הלהבים היו מלאים בדם שחור סמיך ודוחה. הוא פתח בזהירות איתם את פיו של הנחש ורובין הושיטה את ידה בזהירות. היא שינתה – ליתר ביטחון – את היד שלה ליד מכנית מתכתית, שלמקרה שהנחש יכיש עליה את הארס שלה, זה לא יפגע בה.
היא הוציאה את הטבעת בזהירות מניבו. "זה מלא ברעל שלו." אמרה כשראתה את הטבעת מגואלת ברעל ירקרק ומגעיל. טיפה אחת נפלה על הרצפה והצליחה למוסס אותה וליצור חור בתוכה.
"מה נעשה?" שאלתי בכדי להרגיש מעורב.
ג'ייסון הושיט את ידו אל הטבעת והתרכז. ממרכז כף ידו נחתה על הטבעת אור סגלגל ויפיפייה שהעיף את הרעל מהטבעת. כשהוא וידא שאין שום רעל יותר, הוא סגר את כף ידו.
"איך עשית את זה?" שאלה אסטריד בתדהמה.
הוא גירד את החלק האחורי של ראשו במבוכה. "דמיינתי את זה קורה – וזה קרה."
לאחר כמה שניות של שקט הסתכלתי על החברים שלי – הם כולם היו מיוזעים ופצועים. חייכתי אליהם ואמרתי בעיניים דומעות. "הצלחנו. סיימנו את המסע."
רובין תפסה בידה הרגילה את הטבעת והחרב שלה טיפסה וגדלה וחיוך השתרע על כל פניה.
כולנו חייכנו בשמחה, וג'ייסון אמר את המשפט שכולנו חיכינו לו מהרגע שגברת גארסיה תקפה אותנו. "בואו נחזור הביתה."


תגובות (6)

הו וואו. כבר פרק 28, עוד שני פרקים לסוף O:
מתי זה קרה?
אני לא מאמינה שהסיפור כבר כזה קרוב להסתיים!
יוטה, אתה באמת מכונת כתיבה.
בכל מקרה, לעניין הפרק- זה היה פרק ממש נחמד וכיפי לקריאה.
אני ממש אוהבת את היריבות הקטנה שבין ג'ייסון לת'ור.
אני חושבת שבהתחשב שזו הייתה החרב האחרונה, כל העניין נגמר קצת יותר מידי מהר. ביחוד שהנחש נחשב בהתחלה לכל כך מאיים, חשבתי שההתמודדות איתו תהיה מעט יותר קשה ותגרום להם קצת יותר להתאמץ.
בראן כזה מקסים *~* התגעגעתי אליו, הוא די נעלם בפרקים האחרונים.
בכל מקרה, אני ממש שמחה שלקחת לאט יותר את העניין של אסטריד וג'ון, הם די חמודים יחד.
רובין איכשהו נהייתה יותר נחמדה בעיני והרבה יותר נסבלת מההתחלה, שזה די נחמד, למרות שהתגעגעתי להערות העוקצניות שלה.
טוב, לגבי שגיאות כתיב (אם יש כאלה, אני לא זוכרת שנתקלתי במשהו ספציפי)
אני משאירה את המלאכה לקטניס (כי היא פשוט יותר טובה בזה ממני XD) מה שכן שמתי אליו זה שבפרק הזה הכנסת המון "-" משום מה. אני באמת לא מאמינה שזה כבר הסוף. זה מוזר כי זה לא מרגיש ככה כשמסיימים את הפרק.
כאילו ג'ייסון אומר "חוזרים הביתה" ואני רק צוחקת למסך במעין הבעה כזאת של "כן, נראה לך."
לקראת הסוף, אחזור על הבקשה שלי; בבקשה אל תהרוג אף אחד! אוקיי? אפשר לעשות סוף מפתיע גם מבלי שאנשים ימותו XD (טוב נו, לא במיוחד.)
מחכה להמשך!

31/10/2016 17:43

אסור לי להגיד שום דבר בנוגע לסוף. אז אני אגיב על השאר XD – כן, אני בהחלט משתמש בהרבה "-" כי זה מרגיש לי יותר נוח לקריאה. יכול להיות שלא,אני אזכור את זה לסיפור הבא XP וכן, הקרב עם הנחש יצא דיי קצר – אבל אם הייתי ממשיך זה היה הופך לארוך ומייגע או שמישהו היה מת. XDDD תודה על כל שאר המחמאות,אם אני אכתוב ספר שני -תהיי בטוחה שיהיו בו קטעים של רובין וההערות העוקצניות שלה. ( למרות שהצלחתי לשנות אותה בדרך טובה שלא תפגע באופי שלה, שזה חתיכת הישג מרשים!) אז תודה רבה!

31/10/2016 18:20

*תגובה זו נכתבה בפרק זמן **מאוד** קצר (רבע שעה נראה לי XD) בהשוואה לאורך וההשקעה המסוימת שבלרדת ולעלות כל פעם בשביל להמשיך לקרוא, כי שיעורים. יותר מדי שיעורים. אז סליחה מראש אם יש שגיאות או משהו*

~~~
אני שמחה לראות שמתייחסים אליי כמתקנת הרשמית כאן, כבר הפעם השנייה החודש ^^ אני כל כך מוחמאת כרגע. ועכשיו, לעבודה שלי:

– "הגענו *ב*חזרה לאסגארד."

– "טוב, אולי *כוחות הקסם* זה משהו נכון חלקית."

– "על הקירות הופיעו ציורים עתיקים ועטורים מתכתיים נהדרים." – אני לא חושבת שצריך להסביר את הבעיה שהייתה לי עם סוף המשפט, אבל לא תיקנתי כלום כי לא הבנתי ממש את הכוונה. הם עטורים מתכת? המסגרות שלהם ממתכת?

– "שמתי לב שיש *בינו* לבין ת'ור חילופי עיניים." – בנוסף לשגיאת הכתיב – אממ… חילופי עיניים? בטח התכוונת לחילופי מבטים, כי חילופי עיניים יכול להיות די- אממ… קריפי ומטריד.
(אוקיי, סליחה, לא עמדתי בזה XD)

– "…הטבעת הלמה את אסטריד ונראתה כאילו היא עוצבה במיוחד בשבילה." – המשפט הזה הרגיש מעט לא קשור, בטח כשאין ירידת שורה לפניו. זה הרגיש כמו סתם פרט שרצית לציין איפשהו.

– "… ולפתע צרחה איומה הגיעה ונחש ענק מימדים…" – דבר ראשון, לא הכי נכון לרשום 'צרחה הגיעה', אלא אם כן זה בא במשפט שמתייחס למרחק ממנו היא נשמעה (הו, הקטנוניות!)
וקצת פחות קטנוני – צרחה של מי? ג'ון בטח היה מזהה מי צורח, והרי היא לא יכולה להישמע משום מקום בשביל לשרת את הרגע המפחיד. חסר שם משהו.

– "הקשקשים הירוקים שלו זהרו *ל*נוכח האור והצלחתי לראות את הניבים הענקיים *שלו*."

– "שמעתי את הזחילות… והחלטנו לעמוד במרכז התא." – אתה עובר הרבה בין גופים במשפט. זה לא משהו שלא נכון לעשות, האמת, אבל זה תלוי במצב. הפעם היה עדיף לפצל את זה לשני משפטים, או לפחות לשים פסיק.

– "בראן*,* תנסה להאיר את המקום." – כן כן, פסיק לפני פנייה. אני לא אפסיק עד שכל העולם יידע זאת! XD

– "היא צווחה בקול והתפתלה מכאבים" ; "ג'ייסון זינק עליה" ; "הוא נעץ את החרב שלו במצח שלה" – ממתי הנחש הוא נקבה?

– "ג'ייסון הוציא את שתי החרבות *מהגופה* של הנחש."
~~~
אולי אני פספסתי את זה קודם לכן – סביר מאוד להניח שכן, אשמח שתבהיר לי – אבל אני ציפיתי שיהיה עוד משהו אחרי החרב האחרונה. לפני שהם הולכים הביתה (או אפילו *חושבים* שהם הולכים הביתה) חשבתי שיהיה איזשהו קרב סופי – איך הם מונעים את הראגנרוק בעזרת החרבות?
בנוסף, זה הרגיש לי כאילו לא הייתה מספיק התייחסות לרובין בפרק הזה. זאת החרב שלה! היא הייתה צריכה לגמור את זה (לפחות לפי דעתי.)
אבל בסך הכל – פרק טוב כרגיל ^^
בנוסף, אני חייבת לומר שאני די מסכימה עם כל התגובה של ליאנה, וממש שותפה לתחושת ה'כן, בטח' כשג'ון אומר שהולכים הביתה (אה, וליאנה – אל תיתני לו רעיונות בקשר למוות, אוקיי? XD)
קשה להאמין שאנחנו כל כך קרובים לסוף *~*
קטניס אוורדין, סוף.

31/10/2016 18:57

    אני אבהיר עכשיו – הראגנרוק נמנע בעזרת החרבות. אין צורך בקרב סופי ענק כמו כל סיפור פנטזיה (במיוחד שלי XD) אלא פשוט מסע חיפושים נחמד שהמלכודות בו הם האויבים.
    אם אני אעשה ספר שני, אני אפצה על זה בהמון קרבות (אתם תבינו כשתקראו את הפרק האחרון)
    בנוגע לטעויות: אני אתקן ואיישם להבא, רק הצרחה הייתה של הנחש – כנראה הייתי צריך לכתוב צווחה במקום צרחה ואז זה היה מובן יותר.
    תודה רבה על ההערות זה מאוד עוזר לי ומראה כמה אפשר להשקיע בסיפור ^^!
    אז, זהו, אני מניח. XP

    31/10/2016 21:07

    אני הולך לעבור על הפרק כל כך הרבה פעמים – שאין מצב שיהיו הערות בפרק הבא!
    (כאילו, יש מצב שאני לא אשים לב לטעות – אבל התיקונים הולכים להיות מעטים בהרבה מהתיקונים שהיו לפרקים הקודמים!)

    31/10/2016 21:17

    הספר השני נשמע מעניין, ואין לי מושג על מה הוא בכלל. אני רוצה לקרוא את הפרק האחרון הזה כבר (ועם זאת, לא רוצה לקרוא את הפרק האחרון הזה כבר XD)
    אני סומכת עלייך בעניין התיקונים. לתקן בתגובות ללא העתק-הדבק זה קשה XD

    ואגב, מתי אתה תעלה את הפרק היום? כי מחמש וחצי והלאה אני לא ממש אוכל לקרוא אותו ><
    קטניס אוורדין, סוף.

    01/11/2016 17:38
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך