קשקושים במחברת – פרק 2 – ציור חלום או מציאות?

היא התעוררה באמצע הלילה. איזה חלום היה לאלקנור; מוזר, שבעיניה אומר גם מדהים.
אלקנור עצמה עיניים וחזרה לישון.

אלקנור פתחה את עייניה באזור הציורי והירוק, מולה עמדה עדיין הדמות המשוריינת בעלת הסנאי.
"אוי לי" אמרה הנערה, "בואי מהר לסייליפה, לפני שתאלמי שוב. הקשר לא חזק, צריך למהר."
הנערה משכה את אלקנור בידה ושתיהן רצו במורד הגבעה שהיו עליה עד כה. להבדיל חלומות רגילים, אלקנור ראתה דרך עייניה ולא מהצד, כמו במציאות.
אלקנור והנערה הגיעו לנהר בצבע כחול יפיפה שהזכיר צבעיי שמן, כמו אלה שהיו בכיתת אומנות.
הן עברו את הנהר דרך גשר צהוב בלי מעקה. מאחורי גבעה נגלתה טירה לבנה שקו תכלת מקיף את הפרטים שבו.
"טירת היהלום" התפלאה אלקנור, "ציירתי אותה בגיל…"
"שבע" השלימה הנערה, "אני יודעת. רק חבל שלא ידעת אז איך לצייר אם צל במקום קוים כל כך בולטים!"
הבנות הגיעו לטירה והנערה המשוריינת דפקה על הדלת הגדולה שבמרכזה של הטירה הגבוהה והצרה. כמו של רפונזל, חשבה אלקנור בגועל. לא תמיד כיף לראות ציור כשאתה מבין כמה הוא גרוע.
הדלת נפתחה בחריקה והן נכנסו פנימה. הן עברו דרך מסדרונות עד שהגיעו לדלת המאותרת בפרחים ורודים לא אחידים שנקודה כתומה במרכזם.
"היכנסו" נשמע קול סמכותי ובו בזמן משועמם וחסר סבלנות.
"חשבתי שנסיכות קצת יותר עליזות" לחשתי לנערה המשוריינת. היא השיבה מבט נוזף ופתחה את הדלת הילדותית.
אלקנור הציצה פנימה וראתה את סייליפה יושבת זקופה בכס המלכות שלה. עייניה הביאו חוצפה ושעשוע. לאומת הנערה עם הסנאי על הכתף, הנסיכה סייליפה לא נראתה מופתעת במיוחד מנוכחותה של אלקנור. שערה הלבן בעל הקצבות הסגולים התנפנף מאט מרוח של קוים כחולים ואפורים המסתלסלים בסיומם.
"אה, לא רק שיצרת אותי, הצלת אותי מהמורה החופרת שלך, אני גם זוכה בביקור הראשון שלך אי פעם בעולם הזה?" אמרה הנסיכה ואלקנור לא הייתה בטוחה אם דברה בציניות או לא.
"הנסיכה" אמרה הנערה, "מצאתי אותה מעבר לנהר. אני חושבת שזה לא מובן מעיליו שהיא תמצא את המקום הזה. כדאי שתלכי למלכה או ש…"
"שקט!" ציוותה סייליפה בקול מאיים, "זה לא ממקומך להטיף לי איך להתייחס לדברים."
"סלחי לי, הוד מעלתך" אמרה הנערה בפנים כועסות ויצאה מהחדר בצעדים רמים.
"אני מודעת לכך שזה חלום" אמרה אלקנור בזהירות. סייליפה הנהנה. "אך זה מרגיש מוחשי יותר מחלום רגיל. אבל זה לא יכול להיות אמיתי, כל מה שפה הינו ציור שציירתי בהסך דעת. סתם קשקוש שציירתי מתישהו."
"סתם קשקוש?" שאלה סייליפה וקצבות שערה הפכו אדומים.
"לא, לא!" מיהרה אלקנור להרגיע אותה, "רגע למה לי לפחד מציור בחלום שלי? אחרי הכל זה לא אמיתי."
בתגובה, נגחה סייליפה עם קרניה בבטנה של אלקנור. כאב חזק מילא את גופה והיא הועפה לאחור ונתקלה בקיר, משם נפלה על הרצפה הקרה.
הנסיכה הושיטה לה את ידה אילו היה הכל בטעות, "אמיתי מספיק בשבילך?"