קשקושים במחברת – פרק 3 – האומץ שבציור
"בוקר טוב!" אלקנור שמעה קול מעוצבן אומר. היא פקחה עיניים לראות את אמה מורידה ממנה את הסמיחה ונוזפת בה: "אני ניסיתי להאיר אותך כבר עשר דקות, על מה חלמת? מה שזה לא יהיה, אני מקווה שהוא לא יחזור כי את מאחרת לבית הספר שלך!"
אלקנור ישבה במיטתה בשיער פרוע וקורי שינה בקצבות עייניה. היא ראתה שאמה בחרה לה בגדים והניחה אותם על המיטה. אלקנור הביטה בגועל בחולצת מעצבים ובחצאית מלמלה, איכס.
היא יצאה מהמיטה, פתחה את הארון והוציאה חולצה גדולה עם הלוגו של ה"רולינג סטונס" וג'ינס צמוד בצבע כחול עמוק.
אחרי שהתארגנה, רצה אלקנור לאוטובוס לביה"ס. היא ידעה שאביה פנוי עד עשר בבוקר ויכול להקפיץ אותה בואן השחור שלו, אך אלקנור העדיפה לא למשוך צומת לב מיותרת או שיקראו לה "כספומט" כמו בשנה שעברה, בכיתה ו'.
אלקנור התיישבה ליד דֵקי וחיכתה שהנסיעה תגמר.
"אז" שאלה דולי את רוז, "מה ממוצא הציונים שלך בתעודה? שלי שמונים!"
"חרשנית" נאנחה רוז והביטה בציפורניה הצבועות בלק, עד שהבחינה באלקנור שמביטה בה. היא התעלמה ממנה ואמרה בקול: "אני קיבלתי שבעים ושמונה והמורה אמרה שאני משתפרת." כמה תרואות נשמעו. "מעניין כמה הגאון שבכיתה, שמקשיבה יותר מכולם בשיעורים, קיבלה." היא הפנתה את צומת הלב לאלקנור שבדיוק אמדה להסתובב חזרה.
"נו," דחקה בה רוז "ספרי לנו. אנחנו מאד סקרניים, נכון חברה?" היא חייכה במבט מלא ניצחון.
"אה…" אלקנור התחילה להסמיק ושיחקה עם הידיים.
"כנראה שהגאון לא כל כך חכמה כמו שחשבנו" צחקה רוז.
אלקנור הרגישה במשהו זז בכיסה ונמלאה בטחון. היא עמדה והכריזה: "אני קיבלתי ציון תשעים ושש, יותר טוב משתיכן!"
היא הביטה בכיס שלה והופתעה למצוא שם את ציורה של סייליפה. סייליפה קרצה והציור נעלם.
"מה את מחייכת?" שאלה רוז, זרועה קפוצה באגרוף. אך החיוך לא מש מפניה העדינות של אלקנור. עכשיו הייתה אלקנור בטוחה שהחלום הזה לא היה מכרי, הוא היה גורל. גם אם הוא לא אמיתי והיא רק מדמיינת דברים, סייליפה, אמיתית או לא, נתנה לה אומץ וזה הכי חשוב.
"תמיד רציתי למצוא מקום שיתאים לי," מלמלה אלקנור כך שאיש לא שמעה, "התגשם לי החלום!" ובמחשבה שנייה על מילים אלה, אלקנור לא עצרה בעצמה וצחקה בקול.
בהפסקה באה דקי לאלקנור. "מה היה הקטע הזה באוטובוס?" שאלה.
"איזה קטע?" שאלה אותה אלקנור. היה זה יום שישי יפה והמוח שלה נדד לשעתיים שנותרו ובעיקר לחופש שאחריו.
"איזה קטע?!" דקי כמעט צעקה ואז החלישה את הקול כשראתה את חבורת הבנות שנעצו בה מבטים וצחקקו. "איזה קטע?!" חזרה ושאלה בקול חלש, "את לגמרי עמדת מול רוז וגרמת לי להראות רע. ועוד לא נדבר על הצחוקים המוזרים שלך!"
אלקנור נפגע והתיזה, "אני הגנתי על עצמי! מה רצית? שאני אתן לה להשפיל אותי על דברים שלא קרו?" למראה מבטה הקר של חברתה הוסיפה ואמרה, "אולי לא הייתי צריחה לעמוד מולה אם היית עומדת לצידי כמו חברה!"
"את רומזת שאני לא חברה שלך?" שאלה דקי בחריקת שיניים.
"זה בדיוק מה שאני רומזת!" אמרה אלקנור בקול תקיף, הסתובבה והלכה.
תגובות (10)
מושלם!
המשך!!!!!!!1
אוהבת נוגה
תודה
אוהבת סמדר!
אה ומי שרוצה יכול לתרום דמויות
אני חייבת להודות, הרבה יותר אהבתי את הפרק הקודם.
אבל אני סתם חובבת פנטזיה מטורפת שנואשת לקצת פנטזיה, וארון!
ארון ארון ארון ארון.
הוא כזה מתוק.
נראה לי שאני אתן לך עוד דמות, בגלל שארון יהיה הרשע ~השתנקות של בכי~ ואני צריכה מישהו מהטובים לחבב. אז אני אעבוד על זה, נראה אם יהיה לי רעיון.
ואני מצטער על הגרמר נאציות אבל-
*סמיכה-שמיכה
*להאיר-להעיר
*צומת לב-תשומת לב
*אמדה-עמדה
*מכרי-מקרי
*צריחה-צריכה
עוד פעם, סליחה. אבל לא יכולתי להתאפק….
זה בסדר, אני כותבת בתקו עם חתול, אז אני סבבה אם זה…
שם: איווי אמילי אווה אוסטון
מראה: שיער כחול בהיר ארוך, עיניים זהובות כדבש. יש לה שלושה פסים דמוי שפם-חתול על כל לחי מאז שהיא נולדה. היא נמוכה יחסית וקטנת-גוף, אבל יפה מאוד. היא טוענת לשנוא את תשומת הלב שהדבר מעניק לה, אך נהינת ממנה בסתר ליבה.
אופי: צינית, חצופה, שונאת שאומרים לה מה לעשות. יכולה להיות חביבה מאוד אל החברים, אבל לעצבן את איווי אוסטון זה עניין מסוכן. היא לוחמת מצויינת ומצטיינת בקרב פנים אל פנים, למרות שאסטרטגיה זה לא הצד החזק שלה. היא מגוננת מאוד ותשמור בכל מחיר על חבריה, לפעמים אפילו יותר מדי. היא נקמנית מאוד ולעולם לא תשכח עוול שנעשה לה או לאהוביה.
רקע: היא ואחיה שמבוגר ממנה בשלוש שנים היו יתומים, הוריהם נהרגו בתאונה שלושה שבועות אחרי שאיווי נולדה, ומאז שיכלה לזכור חיו בבית יתומים קר וקשה. היחס שם היה נורא, במיוחד עבור השניים האלה, איווי שלא יכולה לסבול שאומרים לה מה לעשות, ואחיה עדין הנפש. שאיווי הייתה בת עשר ואחיה שלוש עשרה הם החליטו לברוח. אחרי אין ספור נסיונות (ואין ספור עונשים אכזריים.) הם הצליחו, שנה מאוחר יותר. (המשך הרקע אצל אח שלה.)
והנה האח:
שם: אסטר אדם אייס אוסטון (איווי קוראת לו באום.)
מראה: שיער לבן לגמרי ועיניים זהובות כדבש, אבל כאן נגמר הדמיון בינו לבין איווי. הוא גבוה, וכתפיו לא רחבות במיוחד. פניו נאים בצורה שקשה להתעלם ממנה, אך הוא באמת ובתמים מבועט מכל תשומת לב שהעניין מעניק לו.
אופי: שתקן, עדין, ביישן, מתאים את עצמו לסביבה, לא דומננטי ולא אגרסיבי בשום צורה. לוחם מצויין, גם במישור המחשבתי וגם במעשי, אך פחות טוב בקרב פנים אל פנים. הוא מאוד חכם אבל הרוב לא יודעים את זה. הוא אוהב תשומת לב במידה מסויימת, אבל יותר מדי ממנה מפחידה אותו. אין לו משהו ספציפי נגד מגע, אבל זה דורש מידה מסוימת של אמון בשבילו. בדרך כלל הוא לא מדבר אלא אם מישהו פונה אליו, וגם אז הוא ממעיט במילים ככל האפשר. הוא אף פעם לא מתרחק מאיווי ליותר מכמה שעות בעיקר בגלל שהיא "המתורגמנית" שלו, ככה הוא קורא לזה. היא היחידה שמבינה איך הוא חושב. קשה לו לקרוא הבעות פנים ומצבים חברתיים. לעיטים קרובות איווי צריכה להסביר לו למה מה שהוא אמר או עשה לא מתאים למצב. הוא לא ממש מבין את הרעיון של 'אמת שאף אחד לא רוצה לשמוע.' או 'צנזורה מחשבתית.' צורת המחשבה שלו מאוד מסובכת ואפילו איווי לא תמיד מבינה למה הוא מתכוון. לכן הרבה פעמים הוא מפרש הכל למטאפורות פשוטות, הרבה פעמים כוללות קסמים או מכשפות. (הרגל שנשאר לו מהזמנים בהם איווי הייתה ילדה קטנה.) לפעמים הוא מאוד בוגר, אפילו יתר על המידה. ולפעמים הוא מתנהג וחושב כמו ילד בן שש.
רקע: לו היה יותר קשה מאיווי בבית היתומים, לא היה מקום לילד עדין נפש ובעל צורת מחשבה יחודית כשלו בבית היתומים הקשוח. העונשים הגופניים שבעיקר עצבנו את איווי גרמו לו לצלקות נפשיות קשות, אולי בגלל שהוא זכר מה היה לפני זה, הוא זכר את ההורים שלהם, גם אם בקושי, הוא זכר. ושאיווי הציעה לו לברוח היסס קצת, אבל החליט להצטרף. בזכותו הם גם הצליחו בסופו של דבר. בהתחלה הם חיו ברחוב, וכמעט גוועו ברעב בכל רגע נתון. לא הרבה נתנו כסף קטן לילדה שהתחצפה אליהם, ולילד שאפילו לא דיבר. עד שיום אחד, הם שיחקו שח-מט (בלוח וחיילים שעשויים מיריעת פח ישנה.) אסטר כמובן היה אסטרטג מדהים, אבל גם איווי לא הייתה פראיירית. והמשחק הפך למערכה מרתקת של אסטרטגיה וידע, וצופים התאספו סביבם. בסוף המשחק (בו אסטר ניצח.) ניגש אליו אחד הצופים ואמר שהוא כישרון טבעי, אך האיש הזה לא היה צייד כישרונות, לפחות לא מהסוג שהם חשבו שהוא. אסטר כמובן פנה לאיווי בשאלה, מה לעשות? איווי נחלצה להגנתו של אחיה, ושהאיש גדול-הגוף התעקש, ואף שלח את ידו לתפוס את כתפו של הילד, היא סובבה את מפרק ידו, בעטה ברגליו, וחבטה בראשו בעזרת מוט ברזל באותו הזמן. האיש לא נראה זועם אלא דווקא מתרשם, והוא הציג את עצמו בתור ג'קסון ויבר, מעסיקם החדש.
מאוחר יותר התבררו כוונותיו האמתיות של ג'קסון ויבר, ראש אימפרית הפשע שראה באיווי ואסטר מתנקשת ולוחמת מדהימה, וטקטיקן עם פוטנציאל אדיר. וככה הפכו השניים למנקשים הכי מוצלחים ומבוקשים בכל העיר הענקית, את שורותיו של ג'קסון ויבר הם עזבו ממזמן, וכעת פועלים על דעת עצמם. הם זכו לכינוי המפורסם, אותם שני שמות שאין אדם בממלכה שלא שמע אליהם, הטגריס הכחול והזאב הלבן. הרוב לא יודעים באמת איך הם נראים או את זהותם האמיתית, ומי שכן כנראה מעורב באחת מן אימפריות הפשע של האזור. הרבה שמועות מסתובבות עליהם, אך כל מה שיודעים הוא שהטגריס היא אישה נמוכה, היא עושה את הדיבורים. הזאב הוא גבר גבוה ודק, הוא לא מדבר, רק הורג.
טוב… אני אעזור לך קצת עם איך מבטאים את השמות שלהם.
אז ככה, עם איווי זה קל, EUE פשוט להגיד את השם של האותיות. לחלופין את יכולה לקרוא לה איואי, איך שנוח לך.
עכשיו עם אסטר זה יותר קשה, אני אכתוב לך שאני אהיה במחשב עם ניקוד במקלדת (עכשיו אני בנקסוס.)
וואו, ממש יש לי משהו עם שמות באלף…
ארון אובסדיין, איווי אמילי אווה אוסטון, אסטר אריק אדם אוסטון….
רשמתי גם בפרק אחד, תודהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אסטר? איזה אסטר?