writingstory
מקווה שתאהבו(:

שונים – פרק 1

writingstory 05/04/2013 1025 צפיות תגובה אחת
מקווה שתאהבו(:

פרק 1
החשכה בקרון הייתה מוחלטת. הם ישבו שישה ילדים סביב שולחן ועל יד כל ילד עמד שומר,השומרים היו לבושים עם מדים לבנים ועל גבו של כל שומר ניצב רובה. "מישהו יכול להסביר לנו מה הולך פה?" אמרה אחת הבנות במבטא אמיריקאי עמוק. הדלת של הקרון נפתחה ואור הוכנס פנימה ביחד עם רוח חזקה,נכנס עוד שומר אל הקרון והוא לחש משהו לאחד השומרים שעל ידו. השומר שנכנס כיחכך בגרונו ופנה לילדים:"אתם בטח רוצים הסברים" אמר ולא חיכה לתשובה מהילדים,"אתם תקבלו אותם כשנגיע. ובינתיים,תכירו אחד תשני. אתם הולכים להיתקע המון זמן ביחד" השומר סיים את דבריו ויצא מהקרון. הדלת נסגרה אחריו ושוב המקום נעשה חשוך.
"אווקי,אני רייצל" אמרה אותה אמריקאית שדיברה קודם-עצמות לחייה גבוהות ופנייה סמוקות ומאופרות קל,שיערה הלובנדיני גולש בצורה ישרה על כתפייה ועינייה כחולות כים.
אחת הבנות ציחחקה בביישנות,"אני קלייר" אמרה,לחייה המנומשות ושיערה האדום העידו על היותה ממקסיקו.
"אני סטפן" אמר אחד הבנים במבטא צרפתי כובש. הבן שישב על ידו ניסה לחכות אותו והיגה את שמו בצרפתית כושלת "הנרי" קלייר ורייצל צחקו על הנרי,והבת שלישית קטעה את צחוקם-"קטרין" אמרה במבטא ערסי,שיערה השחור הקצר עם הפוני צד בגוון אדום בלט,ואיפור שחור כבר היה מרוח על פרצופה. "ואני גוש" אמר הבן האחרון שנותר במבטא בריטי,עורו היה חיוור ושיערו הבהיר מסודר.
השומר שעמד מאחוריי גוש כחכך בגרונו וכל הילדים הסתכלו לכיוונו,"הגענו. תשאירו פה את הפלאפונים שלכם ורדו"
"מההה?" צעקה רייצל "ניראלך?" מחה איתה הנרי,"שמעתם מה אמרתי." אמר אותו שומר בקול נוקשה,"אתם תקבלו אותם עוד מעט" הילדים הניחו את הסלולרים שלהם אחד אחד לפי תורו ויצאו מהקרון. השומר הוביל אותם דרך שביל צר למבנה זכוכית ענק הנשקף לאורך כל השביל. "או מיי פאקינג גאד!" מלמלה רייצל למראה המבנה. השומר לחץ על הקוד בדלת המבנה והכניס את הילדים פנימה. הם הלכו על שטיח לבן ארוך והותירו עקבות רגליים מלוכלכות על פני השטיח,הם נעמדו בתוך אולם ענק ריק מרהיטים והבחינו בשניי אנשים המתקרבים לעברם. מישהו גבוה,מבוגר-לבוש שחור ועל ידו מישהו צעיר ונמוך ממנו לבוש לבד כמו השומרים. "שלום" אמר המבוגר והצעיר הנהן בראשו "זהו ביתכם החדש ואני המנהל שלכם,תקראו לי הסאלבטור" אמר המבוגר ולחץ את ידם של הילדים. "הסברים תקבלו מחר בינתיים פיטר-המדריך שלכם ייקח אתכם לחדרכם" אמר והצביע על האיש שעמד על ידו-שיערו השחור היה חלק כמשי,ופוני מסודר על מצחו. עיניו הירוקות בחנו את הילדים אחד אחד וגבו הרחב ושריריו בלטו במידיו. פיטר הוביל אותם באולם הגדול ופנה ימינה לשביל רחב ומואר ונעצר מול דלת אדומה גדולה-הוא הוציא צרור מפתחות מכיסו ופתח את הדלת. החדר היה ענק,בצידו האחד היו שישה מיטות ובצידו האחר שישה ארונות מסודרים לפני צבעים ושמות,בכניסה היו שישה מראות ומולם ניצבו שישה ספות יחיד,על יד הארונות ניצבו שישה דלתות ושמותיהם של הילדים עליהם,ועל יד המיטות ניצבה דלת זכוכית גדולה שבתוכה השתקפו מחשבים וטלוויזיות. "וואו" אמר גוש ונכנס ראשון לחדר,הנרי עקף אותו בריצה והתיישב על המיטה האמצעית "שלי!" קרא. "אנחנו ישנות איתם?" שאלה קתרין בחיוך מטופש. פיטר צחק "עד שתלמדו להסתדר-ואז מפרידים.. אלא עם כן תתנגדו. זה לא הולך להיות החדר האמיתי שלכם.. אל תיקשרו אליו יותר מדי. "חבל" אמרה רייצל ונכנסה גם היא. "יש לכם נשף עכשיו" רייצל צחקה בהתרגשות "דיי! אני מתה על נשפים,בנים בטוקסידו מגוחך בנות בשמלות מלמלה" "אז זהו שלא" קטע אותה פיטר,"בנות שמלות רגילות בנים טי שירט וגינס.. זה נשף פתיחה רייצל". "אה" אמרה רייצל בזלזול. "מאיפה יהיה לנו בגדים?" שאלה קלייר והתיישבה על המיטה שעל יד מיטטו של הנרי. "שאלה טובה" אמר פיטר והסתובב לכיוון הארונות,"את משמעות הצבעים תבינו מאוחר יותר.. וביינתים,רייצל לבן,קלייר אדום,קטרין שחור,סטפן חום,גוש כחול,והנרי סגול,תתפרעו" הנרי צחק,"למה אני נתקעתי עם צבע של בנות לעזעזל?" "ככה" אמר פיטר וגלגל את עיניו. פיטר הסתכל על כולם והנהן בראשו ויצא מהחדר. "למה אני לבן?!" שאלה רייצל,"רציתי ורוד". "אין ורוד!" אמר הנרי,"את יכולה להתחלף איתי" רייצל צחקה,"עזוב" היא התקרבה לארון הלבן ופתחה אותו. "וואו" אמרה. קלייר רצה גם כן לארונה ופתחה אותו "אוי אלוהים אדירים זה מושלם!" אמרה במבטא מקסיקני עמוק,היא משכה שלמה אדומה קצרה והניחה על גופה הרזה,"יפה לך" אמר סטפן והתקרב לארונו. "טוב תסתמו ותתלבשו" אמרה קתרין והוציא מארונה שמלת עור שחורה,היא פנתה לחדר השירותים עם שמה ונעלה את הדלת. רייצל הוציאה שמלת מקסי לבנה עם חגורה זהובה משובצת יהלומים היא נפנפה בשמלה בידה ונכנסה גם היא להתלבש. קלייר התלבטה מול ארונה,והיססה בבחירתה ללבוש את השמלה החושפנית האדומה ולבסוף בחרה שמלת מלמלה ירוקה בצבעם של עיניה ונכנסה לשירותים להתארגן. "אני לא מבין" טען סטפן כשהבנות נעלמו לחדרי השירותים,הוא הסתכל על גוש והנרי שהציצו בארונם וחיפשו מה ללבוש. "מה הקטע של המקום הזה? ולמה לעזעזל אתם מחליפים בגדים?" צעק בעצבים. הנרי צחק,"אחי,בית ספר חדש-בנות חדשות. תזרום קצת" "ההורים שלכם דיברו איתכם על בית ספר חדש? כי איתי לא!" אמר סטפן והתיישב על אחת הספות. "לא" אמר גוש והוציא מארונו חולצת פולו כחולה וגינס של בוס. הנרי הסתכל על הבגדים שבחר גוש,"טחונים פה" מלמל ובחר גם הוא חולצה של פולו אדומה וגינס של אמריקן איגל. סטפן לעומתם לבש חולצה וי לבנה שהדגישה את שרירי החזה שלו וגינס רגיל שקנה בקניון על יד ביתו.
כעבור חצי שעה הגיע פיטר לאסוף את הילדים לנשף,כולם היו לבושים ומוכנים פרט לרייצל. פיטר התקרב לחדר השירותים שלה ודפק בדלת. "רק שניה" נשמע קול מבפנים.
לאחר חמש דקות יצאה רייצל,שמלת המשי הלבנה שלה נגררה על הריצפה ושיערה הבלונדיני גלש על כתפייה בצורה מסודרת והאיפור היה מרוח על פרצופה בצורה ישרה. "וואו" פלט הנרי למראה רייצל,"אוקיי זזים" אמר פיטר. הוא נתן לילדים לצאת ונעל אחריהם את הדלת "למה אתה נועל?" שאל סטפן בחשדנות,"חדר זה איזור פרטי" אמר פיטר והוביל אותם לאולם הנשפים של בית הספר. הם יצאו ממבנה הזכוכית ופנו לעב הגן-הגן היה מלא פרחים ועצים המסודרים בשורות שורות,מאחוריהם הייתה מזרקה ענקית וסביבה ישבו כמה תלמידים. "הנה זה" אמר פיטר ונעצר מול הניצב מאחורי המזרקה. קירותיו הכסופים ודלתו הגדולה בלטו לעין. על הדלת ניצב סמל של כוכב ענק "ראיתי חולצה כזו בארון שלי" אמר גוש והצביע על הכוכב "גם אני" אמרה קתרין וכולם מלמלו בהסכמה. "זהו סמל בית הספר" אמר פיטר. הם נכנסו דרך הדלת לאולם הגדול ופיטר הוביל אותם לחדר הריקודים שניצב בחדר האחורי. הסאלבטור חיכה להם בכניסה,"היי ילדים,אתם בטח רוצים תשובות.. אני יודע. בקרוב תקבלו,בינתיים תיהנו מהנשף תבלו ותכירו את חבריכם החדשים" "תודה רבה"אמר סטפן ונכנס ראשון לאולם הריקודים,ומשך את קלייר לרקוד איתו. גוש והנרי התקדמו גם הם ודיברו עם בנות על יד הבר,וקתרין הלכה להתיישב על הספות בסוף האולם. רייצל נותרה לבדה,היא סידרה את שיערה וסידרה את שמלתה,היא החלה ללכת פנימה על עקביה הגבוהים ומעדה על בחור שעמד משמאלה. "אוי מתנצלת" אמרה רייצל ופניה סמקו בושה. "זה בסדר" ענה הבחור ועזר לרייצל לעמוד. "גייק"אמר הבחור והושיט את ידו קדימה לרייצל "רייצל" אמרה והושיטה את ידה בחזרה. גייק הנהן קלות ומשך את רייצל לרחבת הריקודים לרקוד איתו.
קתרין ישבה על הספה ושתתה מרטיני,היא ישבה לבדה ובהתה באנשים הרוקדים,אחת מענטזת , אחד עושה סלטות אחד ברייקדאנס -'אני לא כזו' חשבה,'מעניין מה אני עושה פה'. היא עצמה את עיניה ושתתה את מה שנותר לה מהמרטיני בשלוק. "להירגע קצת" נשמע קול מאחוריה,"נותנים לקטינים לשתות?" קתרין הניחה את הכוס על השולחן שמולה והסתובבה אחורנית לראות מי דיבר אליה,קתרין הסתכלה על הבחור וצחקה "מה אתה רוצה ממני?" שאלה,הבחור היה חתיך-לכן קתרין צחקה. שיערו השחור היה מסודר בקוצים ועיניו החומות הגדולות זהרו מאורות המסיבה. הוא לבש גופייה לבנה ועל זרועו הימנית היה קעקוע של אות סינית או יפנית,קתרין לא ידעה להבדיל. 'למה שבחור כמוהו יתחיל עם מישהי כמוני' חשבה קתרין וצחקה שוב,"משהו מצחיק אותך?" שאל הבחור והתיישב על יד קתרין. "לא" מלמלה קתרין והסתכלה על זרועו של הבחור ונגע קלות בזרועה,היא התאצמה לא לזוז. "נחמד,אני לוגן-את בטח מהחדשים" קתרין גלגלה את עיניה,החדשים-איזה נדוש. "כן,קתרין.. היי" אמרה והתכוונה לקום. "עוזבת כל כך מהר?" שאל לוגן והסתכלה אל תוך עיניה של קתרין. "לא" אמרה קתרין והתיישבה שוב.

"מה עושים איתם?" שאל פיטר את הסאלבטור. "נסביר להם מחר הכל,בשלוש תביא אותם להיכל". פיטר צחק,"להיכל? ברצינות? הם עוד לא יודעים כלום!" הסאלבטור היסס לשניה ואז הגיב,"קם אותם בשתיים לכיתה,אני אבוא לשם. נלך יחד להיכל בשלוש". "אבא" אמר פיטר והניח את ידו על גבו של הסלבאטור "מגיע לילדים האלו לדעת מה הם. מגיע להם הסברים"
"והם יקבלו.." אמר הסלבאטור וחזר לאולם הריקודים.
נגמר הנשף ופיטר לקח את הילדים בחזרה לחדרם,"פיגמות יש לכם במגירות בשירותים. תישנו טוב הלילה מחר מצפה לכם יום ארוך" קתרין הנהנה בהסכמה ונכנסה חצי שיכורה לחדר. השאר נכנסו אחריה.לאף אחד מהם לא היה כח להחליף לפיגמה. הם נכנסו כל אחד למיטה ונרדמו.


תגובות (1)

ממש יפה!!!הסיפור מהמם ולהמשיך!!!

05/04/2013 06:05
13 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך