שמיים פרק 2

פרק 2

"או קיי, מה העניין?"
היינו במסעדה מחכים לעוגה שידעתי שהוא הזמין כדי 'להפתיע' אותי. ניצחתי אותו ב-3 מתוך 3 משחקי באולינג, הסרט היה באנימציה (כן,אני אוהבת סרטים באנימציה, אז מה אם זה לילדים קטנים?…), הארוחה הייתה נהדרת, אבל מסיבה כלשהי ניק היה מבואס, שקט ומהורהר כל הזמן וככל שהתקרבנו לסיום הארוחה זה נעשה יותר גרוע. עכשיו הוא הגיע לרמה כזאת שהוא דיבר לעצמו, ואני התכוונתי לגלות מה קורה כאן.
בסופו של דבר ניק דיבר "יש לי עוד הפתעה אחת לכבוד היום הולדת שלך. יש לי שני כרטיסי טיסה ללונדון, ואחד מהם שלך"
מה?! "רגע מתי אנחנו יוצאים?" שאלתי.
"עכשיו. את תצטרכי לארוז מיד כשאנחנו חוזרים. המטוס ממריא באחת לפנות בוקר. אנחנו צריכים לצאת בעשר. טים כבר סיפק את כל האישורים".
"שלא תבין לא נכון, אני מאושרת, אבל… למה כל כך מוקדם?"
"טוב, זה בצד השני של העולם ואנחנו ננחת בעשר בבוקר. בזמן שלהם אז רציתי שנוכל לשון במטוס ולא נפסיד את היום שם".
"וכמובן אצלך הכול מתוכנן. אבל זאת באמת הסיבה היחידה שהיית עצבני כל הערב? ניסית לשמור את המתנה בסוד?"
"את יודעת איך אני משתגע כשאני מנסה לא לספר לך משהו"
“כן, אני יודעת…"
"תודה" נראה שהוקל לו ובאותו הזמן הוא נראה אפילו יותר אשם. "טוב, צריך לצאת אם אנחנו רוצים להספיק-"
"מזל טוב!" המלצרית היפה-נחמדה-לא-מאוד-חכמה שלנו, הגיעה סוף סוף עם העוגה האישית. באמת ניסיתי אבל לא הצלחתי לעצור את הצחוק לחלוטין.
הוא הסתכל עלי במבט מיואש. "ידעת שזה בא, נכון?"
"ניק, אני אוהבת אותך, אבל אתה ממש צפוי".
"טוב, רק תאכלי אותה מהר, כריס, אנחנו צריכים לצאת".

"זה יהיה בסדר. הכול יהיה בסדר. רק טיסה אחת וזהו. הם לא יתארגנו כל כך מהר. עוד כמה שעות נהיה בטוחים…"
"ניק? ניק, תתעשת. אתה מדבר לעצמך". הטיסה עמדה להמריא בכל רגע. "לא ידעתי שאתה מפחד מטיסות".
"אה? כן, תמיד פחדתי מטיסות".
"אז למה קנית לי כרטיס טיסה ליום הולדת? אתה יכול להיות כזה אידיוט לפעמים".
"תראי, טכנית זה כבר לא היום הולדת שלך, אז תיזהרי במה שאת אומרת.”
"לא נכון, אני בת ואסור לך להרביץ לבנות".
"אני מתנצל כריס, אבל אחרי שאנחנו היינו חברים הכי טובים כבר שמונה שנים, החוק הזה כבר לא תקף עלייך. זה כאילו שאנחנו אח ואחות". חייכתי והוצאתי לו לשון. לפחות הצלחתי לגרום לו לחייך.
"היי, רוצה לדבר במבטא אנגלי בזמן שאנחנו שם?"
"כריס…"
"תפסיק להיות כזה חנון, זה יהיה מצחיק, חוץ מזה…"

# נוסעים יקרים, אנחנו חווים בעיות טכניות קלות. אנא הישארו ישובים וודאו שחגורות הבטיחות שלכם סגורות ומהודקות. עיינו בעלון הבטיחות שבכיס הכיסא שלפניכם והישארו קשובים להוראות נוספות #

תזמון מושלם, חשבתי. ניק נראה יותר לחוץ ממקודם, כאילו שהרגע אמרו שכולנו עומדים למות בייסורים.
"ניק, ניק תקשיב לי" ניסיתי להרגיע אותו. "כלום לא יקרה. כנראה יש כמה כיסי אוויר או משהו. הטייסים מומחים ולמטוס יש בטח כל מיני אפשרויות בטיחות או דברים כאלה. אנחנו נשרוד את הטיסה וננחת בשלום".
"נשרוד את הטיסה- אני בטוח. ננחת- לא כל כך".
"ניק, אתה לא הגיוני בכלל. מה הכוונה שנשרוד אבל לא נגיע לשם?"
"עזבי, זה כלום".
לא שהאמנתי לו, אבל תיארתי לעצמי שזה אמור לקרות מתישהו במהלך הטיסה, כך אני גם ככה אגלה בקרוב בכל אופן, אז למה סתם לעצבן אותו.
השעה כרגע היא רבע לשתיים לפנות בוקר, ואני התכוונתי לישון קצת. נשענתי על ניק ומלמלתי 'לילה טוב'. זה הדבר האחרון שזכרתי לפני שהמטוס עצר באמצע התעופה.