שמיים פרק 6

פרק 6

התעוררתי בידיים של ניק. זה לא כמו שזה נשמה, פשוט היינו בתזוזה. יכולתי לראות את ג'ייד הולכת קרוב.
"היי, היא מתעוררת". ניק הוריד אותי בעדינות והושיב אותי על… האדמה? אם לא היה לי מסכה על הפנים, הייתי חושבת שירדנו מהעיירה הלבנה המוזרה לארץ.
"נ- ניק?" הייתי ממש מטושטשת. שמתי לב שלו כבר לא הייתה מסכה.
"הכול בסדר, כריס. לאט לאט" הוא עזר לי להתיישב.
נתתי לו סתירה וצעקתי עליו "בשביל מה זה היה לעזאזל?!"
או קיי, זה מה שניסיתי לעשות. יצא שליטפתי לו את הלחי ולחשתי בחוזקה "למה?!" וקיבלתי סחרחורת רצינית.
"היי, תאטי קצת, את תתעלפי שוב. תיזהרי יש לך זעזוע מוח די רציני".
"כן, שאתה עשית לי! למה?!" אמרתי בכעס.
"השבב הוחדר למוח שלך כשנולדת. הגולגולת שלך כבר נסגרה מסביבו. זעזוע המוח היה בשביל שהוא יפסיק לעבוד. אני מצתער, עם האמצעים שיש לי כרגע זה הכי טוב שיכולתי".
"כמה זמן הייתי מעולפת?" אמרתי בכניע. "אגב, למה אין לך מסכה?"
ג'ייד ענתה לי. "כמה שעות. התרחקנו די הרבה מה… אני לא בטוחה ממה. נכנסנו די עמוק לתוך היער. אני שמחה שהתעוררת, הוא משוגע לגמרי. והוא יכול לנשום ככה, לא יודעת איך. אני ניסיתי, אבל כמעט נחנקתי תוך כמה דקות".
ניק גיחך. "את אחת הילדות הכי מעצבנות שהכרתי. אבל היא אמיצה. היא ניסתה להרביץ לי כש… את יודעת…".
"דבר ראשון, תודה על ההגנה ג'ייד, אני מעריכה את זה. אבל להבא, תמיד יש לניק סיבה לעשות דברים. זה לא אומר שאסור להרביץ לו, אבל תדעי שהוא לא יפגע באף אחד אלא אם כן אין לו ברירה". גייד גלגלה עיניים.
"דבר שני", המשכתי, "אפשר לדבר על משהו אחר חוץ מהמכה שניק הביא לי?" כמעט התחננתי.
ניק גיחך שוב. "בזמן ש… ישנת, אני וג'ייד עבדנו על הסיפור שלה. האנשים פה לא מתים על ארציים, אז החלטנו שהיא גורשה כי למשפחה שלה היו יותר מדי ילדים. לכל משפחה מותר להוליד עד שני ילדים, כדי שמספר התושבים בשמיים לא ישתנה. אם נולדים עוד, הם מועברים למשפחה שאין לה כמות מלאה של ילדים, או שהם מוגלים לארץ. אבל היא לא עשתה כלום אז לאף תושב רגיל לא יהיה אכפת אבל כדי שנמנע משוטרים".
"בסדר. אז בואו נמשיך ללכת".
ניק התחיל להרים אותי שוב.
"אני יכולה ללכת" גלגלתי עיניים.
הוא נראה ספקן. "את בטוחה?"
"ברור!" התרוממתי על הרגליים הלכתי כמה צעדים ונפלתי.
"היית חייב לעשות לי זעזוע מוח כל כך חזק?"
הוא הניד בראשו, הרים אותי והתחלנו להתקדם שוב.
הלכנו כמה שעות, עצרנו לאכול, הלכנו שוב (הפעם הצלחתי ללכת לבד). גם אני הורדתי את המסכה, ולהפתעתי גם נשמתי בקלות. ואז חנינו לערב. אספנו עצים ועשינו מדורה. זה פחות או יותר מה שהיה לנו. עד אז ג'ייד ידעה עלינו כל מה שאני ידעתי, שזה בבירור לא כל מה שניק ידע, ואנחנו ידענו הכול עליה.
אני ננטשתי על יד בית של זוג צעיר. לרוע המזל, הזוג לא התלהב לטפל בילדה בת חודשיים שהם מצאו ברחוב, וככה הגעתי לבית היתומים. מאז טים היה כמו אבא בשבילי. כשהייתי בת שמונה ניק הגיע. הוא היה בן עשר. ההורים שלו מתו בתאונת דרכים וכל קרובי המשפחה שלו בקושי הכירו אותו, אז אף אחד מהם לא התנדב לאמץ אותו. זה היה פחות או יותר הכל. במהרה נהפכנו לחברים הכי טובים (ולא ליותר מזה) וחיינו חיים שקטים בבית היתומים עד עכשיו.
היא לא הייתה אנגלייה, וזה היה מזל בגלל שאז לה היה מבטא ולנו לא, ואז כל הסיפור שלנו לא היה אמין. היו לה שני אחים גדולים ואמא ואבא וחתול שקוראים לו מיטנס (כן, מיטנס, אני יודעת…).
ניק גם סיפר לנו קצת על הארץ הלבנה (שהשם שלה הוא למעשה 'שמיים'. אין לאנשים פה יותר מדי דימיון). איזשהו מדען שאני לא זוכרת את השם שלו מקנדה בנה את החלק הראשון של שמיים בסוג של מתכת לבנה שהוא מצא במטאור, ועכשיו השמימיים יכולים לייצר אותה בעצמם. בהתחלה הם היו רק הוא ואישתו ושמונת הילדים שלו עם בני הזוג שלהם. הוא לא חשב על זה שכולם משפחה, וזאת הייתה פשלה גדולה, כי בגלל זה לכל התושבים יש מחלה גנטית שגורמת לכך שלכולם אין חוש ריח. זה לא כזה נורא, אבל בכל זאת. זה גם הסביר למה גם אני וגם ניק היינו תתרנים. בכול אופן, בסופו של דבר העיר התרחבה ועכשיו היא עוטפת את העולם. היא מחולקת לערים ענקיות, לא למדינות. לעיר הבירה, שזאת העיר שהיינו בה, קוראים אוטווה, על שם בירת קנדה.
היער היה רגיל כי אין הרבה חמצן בגובה כזה, והם צריכים הרבה חמצן. כל שמיים סגורה בכיפה שקופה והעצים מכסים את רוב הארץ גם בשביל החמצן וגם כי הם צריכים משהו שיפטר מכל הפחמן הדו חמצני. אבל בגלל שגם העצים מייצרים פחמן דו חמצני הם רחוקים מאזורי מגורים ופעם בחודשיים כל השמימיים יורדים לארץ והכיפה נפתחת ומזרימה רוחות חדשות שמחליפות את כל האוויר. הכיפה נסגרת שוב ואז כולם צריכים ללכת כמה ימים עם המסכות עד ששוב יש מספיק חמצן. בהתחלה הם היו צריכים ללכת עם מסכות כל הזמן אבל הם התפתחו למוטציות לאט לאט. הריאות גדלות קצת יותר משל ארציים. למעשה, אני וניק לא צריכים את המסכות, הוא ביקש אותם בשביל ג'ייד. גם יש להם שתי בלוטות קטנות שיוצאות מהשכמות, כנראה התחלה של כנפיים.
השמימיים עצמם הם אנשים נחמדים ועדינים ברובם, אבל המלך הנוכחי, ששמו אדוארד, מתאכזר אליהם. למעשה, לשמימיים תמיד הייתה מלכה, אבל היא מתה. הרוב חושבים שהמלך הרג אותה כי היה להם בן משותף ובת שהיא הולידה עם מישהו אחר. האמת שהיא בגדה בו, אבל לתושבים לא אכפת כי הם אוהבים את המלכה שלהם מאוד. הילדה הייתה קטנה מהבן, אבל היא עדיין עמדה להפוך למלכה, כי לעולם אין מלך בן. אם למלכה אין שום בנות, היו בוחרים אחת חדשה ממשפחת המלוכה. אבל השמימיים עדינים מכדי לעשות משהו, אפילו כשהנסיכה נעלמה. לפחות ככה זה היה כשניק עזב.
נחזור להווה: המזג אוויר היה נחמד, אבל ניק אמר שהוא תמיד נחמד כי שולטים בו. ג'ייד נרדמה מייד. ברגע שהיא נרדמה החלטתי.
פניתי לניק.
"זה היה נחמד מאוד. עכשיו תפסיק למשוך זמן ותגיד לי מה אנחנו עושים כאן לעזאזל."