שמיים פרק 7

11/12/2012 535 צפיות אין תגובות

פרק 7

ניק נאנח. "אני מניח שאין טעם לדחות את זה. מה את רוצה לדעת?", הוא אמר בנימה של מישהו שמשלים עם גורלו.
"דבר ראשון, למה יש לי שבב במוח?" דרשתי.
"כדי שיוכלו תאתר אותך." ידעתי שהוא יודע שזו לא הייתה כוונתי.
"למה שמישהו ירצה לאתר אותי?" שאלתי, לא ממש מופתעת יותר.
"אני די בטוח שהתשובה תופיע באחת השאלות הקרובות" הוא אמר במבוכה.
"מה יקרה לאנשים האחרים במטוס?"
"הם…" הוא הוריד את מבטו. "הם כבר לא איתנו".
"מה?!" נדהמתי.
"אנשים כאן לא אוהבים ארציים בגלל שהם מזהמים את העולם. בכל פעם שמישהו מתקרב לכאן יותר מדי, הם תופסים והורגים אותו. לא ממש אכפת להם מי הם. האנשים האלה מתים. אני מצתער".
הייתי מזועזעת, אבל לא התכוונתי לוותר. נשמתי נשימה עמוקה. "מה אתה יודע עלי? הכרת את ההורים שלי? אתה יודע מי אני?"
האמת שאף פעם לא חשבתי על ההורים שלי. לא כעסתי עליהם או משהו, הם פשוט לא עיניינו אותי. אבל עכשיו הייתי חייבת לדעת. הייתי חייבת לדעת כמה ניק הסתיר ממני.
הוא שיפשף את רקותיו. "הם… טוב, תני לי להתחיל מהתחלה.
"כבר סיפרתי לך שלשמיים תמיד הייתה מלכה. מה שעוד לא סיפרתי לך זה שהשמיימים אוהבים את המלכה שלהם אהבה עיוורת. השמיימים יכולים להסתדר טוב מאוד בינם לבין עצמם, כך שהמלכה היא פשוט דמות כזאת, כדי שיהיה להם את מי להעריץ. מודל חיקוי יותר מכל דבר אחר.
למלכה האחרונה קראו… קראו לה כריסטינה. היא נישאה לאדוארד, המלך הנוכחי. יחד נולד להם ילד, שון. אבל אז המלכה, איש לא יודע למה, הולידה ילדה, מחוץ לנישואין. לא ידוע מי האב. לתושבי שמיים לא היה אכפת, הם האמינו מאוד במלכה שלהם וסמכו עליה. אך אדוארד רתח. הוא ידע שלא משנה שבנו, שון, הוא הבכור, הילדה (שנקראה על שם אמה) תירש את כס המלוכה. הוא לא הסכים לכך.
"שלושה ימים לאחר הולדת הבת המלכה נפטרה. הסיבה לא הייתה ברורה סיבוכים בלידה, זה כל מה שאמרו. אבל אף אחד לא נפל בזה. כולם ידעו שהמלך הרג אותה. אך הם לא יכלו לעשות דבר, כי מרגע מותה של המלכה, המלך התחיל להנהיג שלטון טרור בעזרת משטר הילוד (או גונבי התינוקות, כמו שכולם קראו להם), שעד אז הדבר היחיד שהיו אחראים עליו היה לשמור שקצב הילודה לא יהיה גבוה מקצב התמותה. המשטרה הפכה חסרת טועלת, צעצוע בידי גונבי התינוקות.
"למלכה היה אח. האח אהב מאוד את אחותו והחליט להציל את התינוקת בת שלושה הימים. הוא חטף אותה ושלח אותה לארץ. לעם רק נודע שהיורשת נחטפה. הדבר עורר סערה גדולה; עכשיו אדוארד ישלוט עד מותו. בינתיים, התינוקת הושארה ליד דלת של משפחה מסויימת.
"במקביל, האח ואישתו החלו לאמן 'מגן'. הם תכננו לשלוח את המגן הזה אל התינוקת המלכותית כשיהפוך להיות בן 13, והיא- בת 12. אך לרוע המזל, המלך גילה שהם אלו שחטפו את התינוקת. הם הספיקו לשלוח את הילד שאימנו, אך שלוש שנים לפני המתוכנן.
"הם כמובן שלחו אותו עם כל המסמכים הדרושים, אך דמייני כמה הוא הופתע לא למצוא אותה במקום בו השאירו אותה. הוא חיפש כמה חודשים, ולבסוף מצא אותה בבית יתומים קרוב.
"ואז אני פגשתי אותך."
התיישבתי על האדמה. כבר ניחשתי שאני הנסיכה. קראתי יותר מדי ספרים, וזה היה ברור מדי, בשביל שאני אהיה מופתעת. אבל אבא שלי חי (!), ויש לי אח. אח, אלוהים ישמור! ואבא שלי הרג את אמא שלי כי היא בגדה ב- רגע אחד, אני ממזרית! אני ילדה לא חוקית! הרגשתי סחרחורת.
ויותר מכל זה. יותר חשוב מזה שאבא שלי רצה להרוג אותי, ושאני לא חוקית, ושיש לי משפחה חיה.
ניק ידע את כל זה. הוא ידע את זה כשלראשונה הוא הופיע בבית היתומים. כשנהפכנו לחברים הכי טובים. לאחים. הוא ידע את זה כשבכיתי על הכתף שלו שאף אחד לא רוצה אותי, שאין לי עתיד.
הוא ידע את זה כל הזמן.
לעזאזל.
ל-ע-ז-א-ז-ל!
"את בסדר?" הוא שאל בהיסוס.
רציתי לכעוס. רציתי לצעוק עליו. לצרוח שאני שונאת אותו. אבל הרגשתי ריקה. פשוט ריקה.
"למה… למה רק עכשיו?" לחשתי.
"את יודעת שלא רציתי להסתיר את זה. את יודעת שרציתי להגיד לך, אבל לא יכולתי". הוא אמר בשקט, רק קצת יותר חזק ממני. הוא התיישב לידי.
אבל אני לא רציתי (ולא יכולתי) להתמודד עם זה עכשיו. לו אין זכות להיות אומלל. לי הוא שיקר במשך שנים. הלב שלי הוא זה שנשבר!
שמתי לב שאני בוכה רק כשראיתי דמעה מתנפצת על הקרקע לפני.
"היית צריך להגיד לי" אמרתי בלחישה כועסת.
"מה?" אמר בקול חנוק.
"היית צריך להגיד לי!" צעקתי עליו.
"את לא רצינית! את יודעת שלא יכולתי! וגם אם הייתי יכול, היית מאמינה לי?!" ענה.
לא הייתה לי תשובה לזה. אבל הדבר האחרון שרציתי עכשיו זה הגיון.
קמתי בכעס והלכתי למחנה שלנו, אם בכלל אפשר לקרוא לו ככה. התכרבלתי בקצה השני עם הגב למקום שבו עוד ישב ניק נסתר.
אפילו ניק בגד בי, חשבתי. אם בכלל אפשר לקרוא לזה בגידה כשהוא לעולם לא היה בצד שלי. אני לבד בעולם.
פתאום הרגשתי שוב רק ריקנות.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך