נ.ר5
פרק שני, ולבקשת הקהל קיצרתי כמה שיכולתי! :) מקווה שאהבתם! הדמויות מההרשמה יכנסו בפרקים יותר מאוחרים, פרק 4 ומעלה :)

שני עולמות – 2 – שיחת טלפון

נ.ר5 27/10/2014 683 צפיות 2 תגובות
פרק שני, ולבקשת הקהל קיצרתי כמה שיכולתי! :) מקווה שאהבתם! הדמויות מההרשמה יכנסו בפרקים יותר מאוחרים, פרק 4 ומעלה :)

היא עצמה את עיניה וחיכתה לפגיעה הקשה אך במקום זאת נפלה בחוזקה אל זרועות צנומות. אריאנה התחילה לבכות והניחה את ראשה על כתפו של הנער שהחזיק אותה. הוא לבש ז'קט ללא שרוולים שחור וברדס לרראשו. זרועותיו השריריות נראו והם אחזו באריאנה היטב. מתחת לז'קט לבש טי שירט לבנה וג'ינס קצר שחור עם קרעים מעל לברך. שיערו היה בלונדיני ובאורך האוזניים ופלאשבקים מחלומה הבזיקו. איך הנער נעצר חצי באור וחצי בחושך, גלימתו אדומה, ושיערו הבלונדיני בוהק בשמש הבוקר.
"אל תדאגי, לא אתן לך ליפול אף פעם." אמר הנער. אריאנה הסתכלה עליו וראתה עיניים עינבריות חלומיות. גוון עורו היה שחום במקצת.
"מי… מי אתה?" גימגמה אריאנה.
"כל דבר בעתו." אמר הנער והוריד אותה, "זאת אמך?" שאל מכוון בראשו אל גופתה של אמה. אריאנה הנהנה ורצה אליה.
"אמא? אמא קומי!" היא החלה לבכות שוב. ראשה של אמה של אריאנה זז קלות ואריאנה בדקה את הדופק, הוא לא יציב. כמה חובשים דחפו את האנשים מאמה של אריאנה והעלו אותה על אלונקה. הם חיברו לה מכונת חמצן ואריאנה רצה אחריהם. היא ניסתה להיכנס לאמבולנס אבל הדלת נסגרה.
"אמא! אמא! חכו, בבקשה!" צעקה אריאנה והתחילה לרדוף אחר האמבולנס אך ללא הצלחה. היא הסתכלה אחורה בחיפוש אחר הנער אבל הוא לא היה שם. היא שפשפה את ידיה בג'ינס שלה והרגישה משהו מתכתי בכיסה הימני. היא הוציאה אותו, זאת היתה שרשרת כסופה עם תליון גדול בצורת כנפי מלאך הדומים לחריטות שבטבעתה של איראנה. היא ניסתהשוב להוציא אותה ללא הצלחה. היא התקדמה לבניינה אבל אז נעצרה למרגלות המדרגות.
'הוא עדיין שם, זה מסוכן.' חשבה לעצמה על הנער שדחף אותה, 'אבל ג'ונד, מה אם הוא יעשה לו משהו?' אריאנה צחקקה קלות ואמרה לעצמה,
"ג'ונד יכול ללכת לעזאזל." היא התקדמה ברחוב ופנתה ימינה בכיכר הפרחים הסגולים הגדול אל עבר ביתו של חברה הטוב ביותר, קמרון. היא נכנסה בדלת שקופה בבניינו הלבן של קמרון ועלתה במעלית הקטנה לקומה 2. המעלית נעצרה בפתאומיות, אורותיה הבהבו ובסוף מנורה אחת מתוך שלושה התנפצה. זכוכית דקרה את ידיה של אריאנה.
"אני נמצא בכל מקום!" שמעה את קולה של הנער. היא הסתובבה אחורה לראות את הנער שוב אבל הוא לא היה שם, אבל הוא היה במראה. במאה הקטנה וסדוקה, במקום לראות את פניה, ראתה את פניו של הנער. הוא היה לבוש הפעם בברדס לבן עם פסים שחורים שהבליט את עינו הלבנה השמאלית.
"מה אתה רוצה ממני?" שאלה אותו בצעקה אריאנה.
"הרבה, הרבה מאוד!" אמר ונעלם. שברי הזכוכית יצאו מעורה של אריאנה בכאב וכך גם כל הזכוכיות שהיו על הרצפה והמעלית זזה שוב. דלתותיה נפתחו בחריקה והיא יצאה ממנה במהירות והתקדמה במסדרון הרחב ופנתה בו ימינה לביתו של קמרון. היא דפקה בדלת החומה נמרצות.
"רק שנייה." אמר קמרון.
"קם זאת אני, תפתח כבר." אמרה בעצבנות ודפקה בחוזקה שוב על דלת ביתו. נקישות המנעול נשמעו והדלת נפתחה. קמרון עמד בה. שיערו השחור כפחם היה פרוע וסומק אדום היה על פניו. הוא היה לבוש בחולצה ירוקה עם אופנוע שחור ומכנס שחור.
"זה דחוף? כי אני די עסוק." אמר בניסיון לגרשה.
"קם, מה קורה? אני צריכה עזרה." אמרה.
"זה לא יכול לחכות למחר? אני פשוט…" התחיל לומר עד שקול נשי קטע אותו.
"קם? מה קורה אני מחכה." אמרה נערה שזופה וגבוה עם שיער בלונדיני. היה לה יותר מידי סומק כתום ומחליא, אודם אדום, וצללית ורודה. היא לבשה גופיה ורודה למרות הקור שבחוץ ושורט ג'ינס בצבע אפרסק.
"מי הפרחה?" שאלה אותו בקול רם כדי שהנערה שתוכל לשמוע אותה.
הנערה התקרבה יותר וחיבקה את קמרון.
"זאת קייטלין, פגשתי אותה ב'ניסבאו' והיא פלירטטה איתי." אמר קמרון ונישק אותה על לחיה. ניסבאו היה המועדון שנפתח לפני שבוע. הוא היה מועדון די מגניב ואריאנה לא נהגה לבלות כל כך הרבה כמו קם. היא סידרה את משקפיה והחלה לומר, "קם, זה די דחוף אז…"
"אני לא מאמין עלייך אריאנה, את לא יכולה לפרגן לי?" שאל אותה בכעס. הוא טרק את הדלת בפניה וקולה של קייטלין נשמע מאחורי הדלת.
"טוב שגירשת את החנונית הזאת, עכשיו יש לי אותך לעצמי." קולה של קייטלין נשמע יותר ויותר מתנשא. אריאנה ירדה הפעם במדרגות מחשש שיחזור על עצמו המקרה עם הנער במעלית ורצה שוב לביתה. היא עלתה במדרגות הלבנות ופתחה את הדלת האדומה שעליה היה ציור של חרב אדומה עם נדן שחור ואבן סגלגלה באמצעו.
'איך שמתי לב לזה רק עכשיו?' שאלה את עצמה אריאנה, 'אותה החרב!' אריאנה הוציאהמכיסה את השרשרת הכסופה ושמה אותה על צווארה. היא פתחה את הדלת ועלתה במדרגות לדירתה. הדלת נעקרה ממקומה והסלון היה הפוך ומבולגן. אריאנה צעדה באיטיות בתוך דירתה.
"ג'ונד?" שאלה, "ג'ונד אתה כאן?" אריאנה התקדמה אל עבר חדר השינה של אמה. ג'ונד שכב על המיטה וחתך עמוק היה על זרועו הימנית.
"אלוהים אדירים, ג'ונד!" היא לא ממש אהבה את ג'ונד אבל כרגע הוא כל מה שנשאר לה. היא הוציאה את האייפון שלה, הוא נשבר עמוקות. היא חייגה את המספר של בית החולים.
"הלו?" ענה קול זקן וחסר רגש.
"שלום, מדברת אריאנה גלום אבי החורג נפצע עמוקות בזרועו אני צריכה אמבולנס." אמרה נמרצות אריאנה.
"גברתי, בשביל זה לא צריך אמבולנס."
"את צוחקת, נכון? הבן אדם מחוסר הכרה בקושי נושם. הוא איבד המון דם וזה מה שיש לך להגיד? שלא צריך אמבולנס?"
"גברתי, אני יודעת שאת מפוחדת אבל למקרה כזה לא תצטרכי אמבולנס. פשוט תוציאי את ערכת העזרה הראשונה שלך ותחבשי את הפצע, יום טוב."
"הלו? רגע… אוח!" השיחה התנתקה. אריאנה זרקה את הטלפון בחוזקה והוא עף דרך החלון. לרגע חשבה אפילו לרדת לקחת את הטלפון, אבל ג'ונד, למרות שממש לא חיבבה אותו, היה יותר חשוב.

הנער בעל הז'קט השחור תפס את האייפון הסדוק רגע לפני שהתנפץ לחלקיקים על האדמה. הוא פתח אותו וחיפש את מספר ביתה של אריאנה. הוא צילצל.
"הלו?" ענתה בעצבנות אריאנה.
"זוכרת אותי?" אריאנה זיהתה את הקול, מי שתפס אותה.
"ראית את המתנה שנתתי לך?" שאל אותה.
"תקשיב, אין לי זמן, אבי החורג גוסס…"
"אין בעיה, פשוט תקשיבי לי. אם קמע הכנפיים יצרוב אותך ויאדים, תתקשרי אליי."
"מה? אין לי אפילו את המספר שלך!" ענתה בבלבול אריאנה.
"עכשיו יש לך. הוספתי את המספר של ביתי, תתקשרי שזה יקרה."
"לקחת לי את הטלפון!" ענתה בעצבנות אריאנה.
"ביי!" אמר הנער וניתק.


תגובות (2)

אהבתי מאוד! תמשיך!

27/10/2014 22:11

העלילה ממש מעניינת אבל אני מרגישה שזה עובר ממש ממש מהר, כאילו דקה האמא מתאבדת, שניה אחרי זה היא אצל החבר שלה ואז דקה אחרי זה האבא גוסס ואז ההוא מתקשר…. הבנת את הרעיון…
כאילו יותר מדי דברים קורים כל שנייה, ומשום מה שאני קוראת את זה אני מרגישה כאילו הכל קורה באותה הדקה…
חוץ מזה העלילה מצוינת, הפיסוק מצוין, וזהו בערך :)
ישר כוח!

27/10/2014 22:17
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך