׳מעורבים׳ פרק 6- ׳שותף חדש׳

צחקתי ממשהו שתומס סיפר על הטיול השנתי שלקחו אותו אליו בשנה שעברה, ארוחה הבוקר נגמרה אבל המשכנו החוצה וישבנו על הספסל כשאני יושב על המשענת, עד השיעור הראשון שיתחיל עוד כמה דקות.
תומס באמת נחמד, הוא מצחיק וחמוד וחנון כזה, אני לא מצליח להבין למה לא אוהבים אותו כאן, סתם בריונים שמחפשים מישהו להציק לו ותומס טוב מידי.
״כן זה היה מצחיק״ אמר תומס בחיוך מבויש ושמח.
נואל וסקאי התקרבו אלינו, סקאי נעצה בי מבט חשדני.
״היי״ אמרתי עדיין עם חיוך, הבטתי בנואל ״שלום״ אמרתי לה והיא חייכה בקטנה.
״מה השיעור הראשון?״ שאלה סקאי
״לא לכולם אותה מערכת, נגיד לי יש פסיכולוגיה ולנואל כימיה״ אמר תומס
״גם לי יש כימיה״ אמרתי והבטתי בנואל ״תיהי שותפה?״ שאלתי בקריצה
״בסדר״ אמרה וצחקקה.
״טוב אני אבדוק את זה…
על מה דיברתם?״ שאלה סקאי
״תומס סיפר לי מה קרה בטיול השנתי שלהם״ אמרתי ושנינו צחקנו נזכרים.
״אוי סיפרת לו?״ שאלה נואל והצטרפה לצחוק
״הייתי חייב״ אמר תומס.
היה צלצול ״תראי לי את הכיתה?״ שאלתי והלכתי אחרי נואל ״תגידי… רוצה לבוא אליי לחדר היום בערב?״ שאלתי והיא נעצה בי מבט
״לא״ אמרה בתוקפנות
״אז אני נשב בחוץ?״ שאלתי בחיוך, זו השיטה, להציע משהו גרוע ואז פשרה.
״אפשר, רק בבקשה אל תקרא לזה דייט אחר כך״ אמרה
״לגמרי לא התכוונתי״ אמרתי בחיוך והתיישבנו בכיתה.
״אז אני מחלקת לכם את הדפים ותתחילו בניסוי״ המורה אמרה והעבירה את הדפים, נואל לקחה דף וקראה במהירות, הסתכלתי עליה קוראת והיא הביטה בי במבט צידי.
״מה?״ שאלה ומשכתי בכתפיי.
״סתם״ אמרתי ״התגעגעתי…״ היא נעצה בי מבט, מטומטם ״כלומר כאילו… סתם כזה היה לי חבל שעשיתי עלייך רושם ראשוני גרוע״ גיחכתי, לפחות יצאתי מיזה בזול.
״אהה… כן״ אמרה בחיוך ״לא הייתי צריכה להגזים בתגובה שלי״
״נואל והחדש שם תיהיו בשקט״ אמרה
״זה לוקאס המורה״ אמרתי ונואל גיחכה, התחלנו לעבוד וסיימנו די מהר, נואל מוכשרת וחכמה וזה ממש לא מפתיע אותי.
יצאנו מהשיעור זה לצד זו כשהגוף שלי מתחכך בגוף שלה.
״התחלתי להגיד לך שלא הייתי צריכה להתנפל עלייך״ אמרה
״זה אני אשם״ אמרתי ״אני באמת באמת מצטער״ חייכתי אליה
״יש לך חיוך יפה״ אמרה ואז הניחה יד על הפה שלה כאילו אמרה משהו שלא הייתה אמורה להגיד, הורדתי את ידה מפניה המובכות.
״הכל בסדר נו [no]״ אמרתי לה והיא בלעה רוק ונרעדה.
״כן״ היא מלמלה ״סליחה אני חייבת ללכת״ היא אמרה ומיהרה משם, משהו קרה לה.
״הנה אתה״ אמר אדם ונעץ בי מבט ״סקאי אמרה לי שאתה מתקרב לנואל ולחבר הזה שלה״
״אסור?״ אמרתי בכעס
״לוק אני מתחנן תעזוב אותה״ אמר אדם מבקש
״לא יכול״ אמרתי נושך בחוזקה את פנים פי ״אני לא יכול להתרחק ממנה! לא יכול ולא רוצה!!!״ אמרתי בכעס
״בבקשה לוקאס״ אמר ״זה חשוב״
״לא״ אמרתי ״אתם לא משתפים אותי בתוכנית זה דבר אחד, להתרחק ממנה זה דבר אחר ואני מודיע לך אדם מנואל אני לא מתרחק ולא משנה מה תעשה״
״היי״ מישהי, קלריס, התקרבה אלינו, גלגלתי עיניים שוב היא.
״היי״ אמר אדם בחיוך כובש וניפח שרירים.
״מה קורה?״ היא שאלה
״מעולה״ אמר אדם
״אני צריך ללכת״ אמרתי
״השיחה לא הסתיימה״ אמר אדם
״מה שתגיד״ אמרתי והלכתי לעבר המזכירות, השלב הראשון בתוכנית שלי ממשיך.
״שלום״ חייכתי אל המזכירה ״אני מעוניין לעבור חדר, להיות השותף של תומס״ אמרתי, דרשתי, ממנה.
״בטח, ״ אמרה ״רק תמלא את התופס ותקבל מפתח לחדר שלו 433״ אמרה ומילאתי את התופס, קיבלתי את המפתח והודיתי לה.
שותף וחדר חדש- יש.
נואל מתחילה לסמוך עליי- יש.
נשמתי עמוק ופתחתי את החדר עם המפתח, מולי עמד תומס מחזיק בידו מקל עץ גדול של בייסבול ומכוון אליי התכופפתי בדיוק בזמן.
״מה אתה עושה?״ צעקתי עליו ונעמדתי חזרה מיישר את חולצתי.
״יש… הרבה פורצים באיזור״ תיקון ׳יש הרבה בריונים באזור׳ ככה לפחות הוא חשב.
״מה שתגיד״ אמרתי
״מה אתה עושה? איך יש לך מפתח לחדר שלי?״ שאל
״תכיר! השותף החדש שלך״ אמרתי בחיוך אבל הוא לא חייך
״אל תעלב אבל לא ממש רציתי שותף״ אמר, הוא כן רצה שותף, שותף שהוא יכול להיות חבר, לסמוך עליו, לא לדאוג בקשר אליו.
״אתה יכול לסמוך עליי!״ אמרתי בחיוך ״אתה החבר היחיד שלי כאן״ הוא חייך, חבר, הייתה לו רק חברה אחת ועכשיו יש לו סיכוי… ריחמתי עליו, כי בעוד כמה חודשים אני ונואל לא נהיו פה והוא ישאר לגמרי לבד.