4 רוחות – פרק 3

התעוררתי כשכאב עז מפלח את כל גופי. הראיה שלי עדיין הייתה מטושטשת מכל מה שקרה.
רגע, אני בחיים? אני בחיים! נגעתי במצחי, האזור שהכי כאב לי, והרגשתי בליטה גדולה בצד שמאל. החתכים והפצעים כאבו לי נורא מהחול שנכנס לי לכולם. עצמתי עיניים ושכבתי על החול הרך, אני נחה עד שמישהו ימצא אותי או שאוכל לקום וללכת.
"דינל, תסתכל נערה פצועה." שמעתי קול גברי אומר.
"מה היא עושה באמצע המדבר?" אמר מישהו שכנראה היה דינל.
"לא יודע אבל אנחנו צריכים לקחת אותה איתנו!" קרא הקול הראשון.
"ולמי נראה אותה? אליה? אין מצב היא תסלק אותה ואותנו." אמר דינל.
"אנחנו חייבים לפחות לנסות!" התייפח הקול הראשון.
"ליאונרדו, עזוב אותה! בוא נמשיך במשימה!" אז ככה קוראים לו, ליאונרדו.
"היא מעולפת היא לא תזכור אם נראה אותה לה!" אמר ליאונרדו.
"אני לא!" אמרתי בלחש ובאיטיות.
"אתה רואה?? אנחנו לא לוקחים אותה!" צעק בכעס דינל.
"נמאס לי שאתה חושב שאתה הבוס שלי!" צרח עליו ליאונרדו. מישהו התקדם אליי נשא אותי בידיו ו… לא זה לא הגיוני, אין מצב שאני עפה! אני לא שומעת ומרגישה סימנים של ריצה או הליכה. אני שומעת משק כנפיים, אני מרגישה את הרוח על פניי.
"ליאונדו!" צעק דינל. העזתי לפתוח עיניים וראיתי את ליאונרדו בפעם הראשונה. שערו השחור והגלי היה דבוק למצחו מרוב זיעה, עיניו היו אדומות וטובות וחולצתו הלבנה היתה מוכתמת בדם. בטח שלי. מאחורי ליאונרדו היו זוג כנפיים המורכבים מנוצות אדומות צהובות וכתומות. הסתכלתי למטה וכמעט התעלפתי! אני עפה!
"ליאונרדו!!" צעק דינל הפעם יותר חזק. הוא הופיע מול ליאונרדו. היו לו את אותם עיניים ואותם זוג כנפיים וגם אותו שיער. "תפיל אותה למטה עכשיו." אמר בזהירות דינל ואישוניו נהפכו צהובים. הסתכלתי על ליאונרדו וראיתי שגם אישוניו נהפכים צהובים והוא הפיל אותי למטה…
לאחר צניחה של כמה מטרים אני מרגישה שידיים מחזיקות אותי ומורידות אותי למטה. אני נשכבת על החול הרך ורואה את ליאונרדו מוציא ניבים ארוכים ונושך את אצבעותיו הימניות. דם זולג מהם והוא מתחיל לשרטט כל מיני צורות ודברים שנראים כמו משהו שהיה מונע כישוף מהספרים. לבסוף הקיף את הכל בעיגולוהעיגול הפך לדלת. הוא הזיז אותה הצידה לקח אותי בזרעותיו ונפל פנימה אל החור.
כל מה שראיתי אז זה היה לפידים אם אור לבן ואדום לאורך כל הדרך ולבסוף,
חשכה…