נ.ר5
הפרק הרביעי בסדרת 4 רוחות, ולילה מרגישה דברים מוזרים! איפה הפסל והשרשת? ולמה ליאונרדו חושב שהיא האחת? האחת למה? ומאיפה הגיעה ההרגשה שיקרה לה משהו רע בלילה? את חלק מהשאלות שמוזכרות תגלו בפרק הבא!

4 רוחות – פרק 4

נ.ר5 26/04/2014 644 צפיות תגובה אחת
הפרק הרביעי בסדרת 4 רוחות, ולילה מרגישה דברים מוזרים! איפה הפסל והשרשת? ולמה ליאונרדו חושב שהיא האחת? האחת למה? ומאיפה הגיעה ההרגשה שיקרה לה משהו רע בלילה? את חלק מהשאלות שמוזכרות תגלו בפרק הבא!

הנחיתה הייתה לא כזאת נוראה כמו שחשבתי שתהייה. הכנפיים של ליאונרדו נעלמו והוא התחיל לרוץ. במורד מדרגות, במסדרונות עם ציורי קיר מדהימים ביופיים, בין חדרים ועוד. לבסוף הגיע לדלת קטנה עשויה עץ אלון, ובמרכזה ידית דפיקה בצורת אריה מכונף. לפתע נזכרתי בארייה ובשרשרת, הם לא אצלי! הם לא היו אצלי מאז שהתעוררתי! או שאיבדתי אותם בסופה או ששדדו אותי באמצע המדבר. ליאונרדו דפק על הדלת ומיהר להוסיף: "טיאה, פתחי את הדלת!טיאה זה חשוב!" אישה קטנת קומה עם שיער לבן, בלונדיני בקצוות אסוף לפקעת המונחת על ראשה פתחה את הדלת. משקפיה בצורת ריבועים דקים במסגרת אדומה נחו על קצה אפה הקטן העקום שפונה לצד שמאל. היא הייתה לבושה בשמלת בד אדום ומסביב צווארה צעיפים בכל הצבעים. על ידיה הקטנות צמידים ומחרוזות היו. ועל הזרת הימנית שלה הייתה טבעת משובצת אבן אודם יקרה וגדולה. "כן יקירי?" ענתה בחיוך קטן ומכוער.
ליאונרדו עקף אותה נכנס אל החדר והניח אותי על מזרן קשה.
"מה קרה לה?" שאלה האישה שכנראה הייתה טיאה.
"מצאתי אותה ככה במדבר!" ,אמר," את חייבת לעזור לה! היא בטח נסחפה בסופה!"
"נראה מה אני יכולה לעשות." אמרה בקול רגוע, ומיהרה להוסיף, "לין, הביאי את האבקות והרבה תחבושות." נערה צעירה בת גילי יצאה מחדר שהיה מוסת ע"י וילון מקושט חרוזים. שערה האדום היה מתולתל והיא לבשה בגדים רגילים למדי.
"מה קרה לה?!" נדהמה הנערה וזעקה. בידה היה כלוב מכוסה בצעיף ירוק, ובידה השנייה מגש עם כל מה שביקשה טיאה. "היי לין." אמר ליאונרדו ולפתע נראה מצוברח.
"טיאה, אני חושב שהיא האחת!"
"אם היא הייתה באה אם השרשרת אז היא הייתה האחת, עכשיו חייבים ולמחוק את זיכרונה."
האחת למה? ואיזה שרשרת? יש מצב שהיא התכוונה לשרשרת של אמי?
"תנוחי ילדתי," אמרה טיאה,"הטיפול עומד להתחיל."
היא לקחה את אחת התחבושות טבלה במים ורודים וניקתה את הפצעים שלי מדם. הנוזל הורוד היה קר והוא צרב כל פצע שנגע בו. טיאה לקחה טיפת דם מהכליטה שהייתה על מצחי, וציירה משהו עם הדם על כף ידה. אש! אש אמיתי פרצה מתוך ידה של טיאה.
"אל תדאגי, זה לא יכאב." היאקירבה את האש אל הבליטה והניחה את ידה על מצחי. היא צדקה, זה לא כאב. הבליטה לאט לאט ירדה אבל החתך נשאר שלם.
"את לא יכולה לסגור פצע, אבל את יכולה להוציא אש מהיד?" שאל ליאונרדו.
"סבלנות." אמרה טיאה וניקתה את ידה במגבת.
היא לקחה את שלושת הקערות שהיו מונחות מלפניה. בראשונה אבקה כתומה, בשנייה נוזל סמיך בצבע כתום, ובשלישית הייתה אבקה חומה. היא הוסיפה את האבקה החומה לנוזל הסמיך וערבבה עם ידה. אט אט היא התחילה להוסיף את האבקה הכתומה והנוזל לא היה סמיך אלא נוזלי יותר. "בזכות זה כל החול יצא מגופך." היא אמרה. "פתחי את פיך."
צייתתי ופתחתי את פי, היא שמה על לשוני קצת מהחומר וסימנה לי לבלוע. בלעתי ולפתע הייתה לי תחושת הקאה, אבל מים ואוכל מרוסק זה לא מה שיצא אלא גרגירי חול התחילו לצאת מפי בכמויות אדירות. היא שמה גם על החתכים והפצעים שלי מהנוזל והחול יצא במהירות. "עכשיו תנוחי ובבוקר את תרגישי יותר טוב!" אמרה טיאה בחיוך נחמד.
אבל ידעתי שהשינה שלי לא תהיה טובה, ידעתי שמשהו יפריע לי. אני לא יודעת איך השגתי את ההרגשה הזאת אבל אני יודעת שמשהו רע יקרה לי…
באמצע הלילה!


תגובות (1)

מדהים כישרון טיבעי

26/04/2014 18:02
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך