נ.ר5
תפנית מוזרה בעלילה. אם אהבתם תגיבו.

4 רוחות – פרק 5

נ.ר5 30/04/2014 745 צפיות תגובה אחת
תפנית מוזרה בעלילה. אם אהבתם תגיבו.

היה לי קר. הרגשתי שהשלג צונח על גופי. רעד חלף בי. הרגשתי שמישהו נושא אותיהוא הולך לאט ופסיעותיו שוקעות בגבעות של שלג. רגע, שלג?! באמצע המדבר?! פקחתי עיניים והתחרטתי על מעשה זה. שלג נכנס לעיניי, מה זאת הסופה? מאיפה היא הגיעה? אנחנו לא במדבר?
'תרגעי.' אמר קול חלש וברור. זה היה קולו של…
לא! לא יכול להיות אולי הוא ניסה להרוג אותי אבל…
'זה מי שאת חושבת שאני, דינל!'
"מה אתה רוצה ממני?!" צעקתי. פקחתי עיניים והסתכלתי למעלה. אש צהובה אפפה את גופו של דינל, כנפין לא היו עוד בצבעים חמים אלא בקרים. כחול עז סגול וירוק חלש ועדין. פניו היו נחושות ורציניות.
"לאן אתה לוקח אותי?" שאלתי.
'די, די, הכל יגיע בזמנו.'
'אתה בתוך הראש שלי?' שאלתי את עצמי.
"בינגו!" סוף סוף הוא פצע את פיו. קפאתי. עצים מכוסים שלג היו משני עבריו. נראה שהוא הולך בשביל שהשלג מסתיר. לפתע כל הנוף נעלם והיינו במבואה גדולה. מצד ימין היה אח גדול ובוער.
מאחוריו היו דלתות שיש לבנות. איך לא שמתי לב אליהין? איך לא שמתי לב שדינל לובש ברדס לבן? מלפניו היו שולחן זכוכית קטן ומסביבו שתי ספות וכורסה בצבעי אפור ולבן. ומאחוריהים היה דלפק שישי לבן שסמלים חרוטים בו, ומאחוריו יושב איש. גבוה למראה, עם קוקו קטן בצבע חום, הוא לבש חליפה רגילה והתעסק בניירת גדולה למדי. דינל הניח אותי על הכורסה שליד האח והלך אל עבר הדלפק. התייבשתי והתחממתי תוך כמה שניות כאילו האח מכושף.
חריקה.
דלת זכוכית נפתחה מאחורי הדלפק. דינל רץ אליי, לקח אותי ורץ לדלת הזכוכית. מבעד לדלת הייתה מזרקה גדולה באמצע החדר, שני דלפקים כמו בחדר הקודם.
דינל רץ אל הקיר הריק והניח את ידו עליו. לפתע דלת ההזה עשויה שיש אדום נפתחה והובילה אותנו לחדר בגודל שני מטר על שני מטר. רצפתו העשויה שיש אדום הבריקה. החדר התחיל לזוז. ואז נעצר. הדלת נפתחה ושומרים, מיליוני שומרים עמדו מול הדלת עם כידונים שלופים ומכוונים אלינו.
"הבאתי אותה!" אמר בחיוך ניצחון.


תגובות (1)

(")>

29/05/2014 21:28
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך