נ.ר5
בבקשה תגיבו אם מעניין אתכם ואם תרצו המשך!

4 רוחות – פרק 6

נ.ר5 17/05/2014 852 צפיות תגובה אחת
בבקשה תגיבו אם מעניין אתכם ואם תרצו המשך!

אני לא יודעת איך הגעתי לכאן. מחשבות מתרוצצות בראשי. אני לא נרגעת.
מה קורה לי?!
אני יושבת על כיסא מתכת כחול וקר. זיעה קרה זולגת ממצחי ללא הרף, שערי הבלונדיני פרוע. אני קשורה לכיסא במה שנראה כמו אזיקי לייזר כחול. מולי יש מראה, אין מצב שזאת אני! אני רואה עיניים אדומות גדולות, שפתיים אדומות ונפוחות מדם. פני מכוסות שריטות וחבלות.
מה הולך פה?!
לפתע קיר המראה נעלם והקיר הופך להיות שקוף. אני רואה עיניים תכולות עם ניצוץ מוכר בהם. שיער בלונדיני חלק ופוני שמסתיר חצי מעיניו של הילד. הוא לובש טי שירט כחולה וגינס כחול בוהק. הוא מסתכל והוגה את שמי. אני מתחילה לבכות!
"תיאו!!!!" אני צורחת כמו משוגעות. איך הוא הגיע לפה? מה עושה פה? הם תפסו אותו? טוב לפחות הוא בסדר. שני שומרים הלובשים מסכות שחורות וברדסים תכולים שמכסים את כל גופם נכנסים לחדר, הם אוחזים בשני ידיו של תיאו לוחשים לו משהו באוזן ואז גוררים אותו משם!
"תיאו!!" אני שוב צורחת. מה הם יעשו לו? אני שואלת את עצמי שוב ושוב. אני מתייפחת ונחנקת מהדם שנכנס לגרוני. הגופייה שלי נצמדת לגופי מרוב זיעה. לפתע הקיר השקוף נעלם ואני רואה צילום של מצלמת אבטחה. זה תיאו ושני השומרים! הם מושיבים אותו על כיסא דומה מאוד לשלי ומוציאים את מסכותיהים. אני רואה שני אנשים זהים: שיער שחור גלי, עיניים חומות כמו קפה, ואף שהוא לא קטן מדי ולא גדול מדי, בדיוק בגדול המתאים. אלה ליאונרדו ודינל. אני מזהה את דינל לפי חיוכו המלא שיניים ואת ליאונרדו לפי הצלקת בגבתו השמאלית.דמעות זולגות מעיניו ופיו אומר את המילים האלו ללא קול: אני מצטער לילה. הם לוחשים משהו ואזיקים אדומים נוצרו בידיהם. הם מרחפים באוויר ומגיעים לידיו של תיאו, הם נסגרים מתהדקים. תיאו צורח מיסורים והוא צועק, צועק עד שפניו מאדימים: "לילה!!!!"
שומרים נכנסים לחדר והם לוקחים ליאונרדו. הם מושיבים אותו על כיסא חום מרופד ומניחים אזיקי לייזר על ידיו. התמונה משתנת ואני רואה את לין רצה במדבר. שני נחשים בצבע צהוב שמתשלבים עם החול רודפים אחריה. הם מתלפפים סביב רגליה והופכים לכיסא צהוב. עיניה היו צהובות. איך זה שלא שמתי לב לזה קודם???
התמונה שוב מתחלפת ואני רואה את טיאה (מי שטיפלה בי) עם ציפור גזחי כחולה כמו זאת שאיתה טיפלה בי, ולרגלה קשור פתק. הציפור עפה ואז תופסים אותה. הם מכניסים אותה לחדר הזז ומושיבים אותה על כיסא ורוד וקושרים אותה באזיקי לייזר ירוקים. היא מתחילה להתייפח. עכשיו אני רואה מסדרון. ליאונרדו, לין, תיאו וטיאה מובלים בו בכיסאות המרופדים שלהם. טיאה לבשה שמלה חומה משובצת פרחים ורודים. לין לבשה חצאית שמגיעה עד הברכיים אדומה וחולצה ארוכה כתומה. ליאונרדו עדיין לבש את הברדס אבל עכשיו הוא לבש כפפות חומות. תיאו לבש עדיין את מה שלבש מלפני כמה דקות.
הם הוכנסו לחדר שבו ישבתי. הקיר שמתחלף או מה שזה לא יהיה נהיה קיר רגיל ובאמצעו דלת עץ עלון כפולה ורחבה. נכנסה בה אישה, בשנות העשרים לחייה, לבושה מדים כחולים ושיער שחור חלק אסוף בצמה ארוכה שמגיעה עד המותניים.
"אני רואה שכולם כאן!" אמרה בקול קר ומריר.
"מקוללים, נביאים ומלכים! ברוכים הבאים למנהרה שאולי לא תצאו ממנה שפויים!"


תגובות (1)

ממש אהבתי אני מתפלא שהאחרים עוד לא הגיבו

20/05/2014 14:46
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך