4 רוחות – פרק 7

"הגיע הזמן לשמוע קצת היסטוריה!" אמרה במרירות האישה.
"שמי הוא…" התחילה לומר האישה.
"לברסקה, אנחנו יודעים," אמרה טיאה בקול שקט,"מה את רוצה מאיתנו?"
"שקט!" אמרה לברסקה ולפתע עיניה זהרו בכחול ומאצבעה הימנית יצא חוט כחול זוהר. החוט הפך לאגרוף קרח לבן שהתקרב אל עבר טיאה והעיף לה מכה. ראשה של טיאה דימם והיא איבדה את ההכרה.
"טוב, עכשיו שאין מפריעים, נתחיל: הכל התחיל כאשר הייתה מחלוקת ביני לבין לנון. ניהלנו קרב קשה מי ישלוט בכדור הארץ ובמשך הקרב הזה אנחנו התפצלנו, לנון יצרה את האביב ואני יצרתי את הסתיו, וכך שלטנו על העולם. כל אחד בתורו. אט אט, התחלנו ליצור את ילדינו וללמד אותם קסמים וכישופים. האורקל של כל אחת מהעונות הביאה נבואה:
"בבוא היום יבוא המושיע למלחמה ויצור את עונת הרשע. עונת הרשע תהרוס את העולם ותבנה אותו מחדש. עליכם לדעת מי הוא ולהרוס אותו."
וכך אני התחלתי לחשוד באנשי הקיץ ובאנשי האביב ואנשי הקיץ והאביב חשדו בי ובאנשי הסתיו. עד היום אין לי תשובה מי הוא ולכן הופיעה קללה:
"היא תבוא! מסירת הקללה שתביא לשלטון את לנון! היא תגיע בצורת אריה מכונף ועליכם למצוא את כולם כדי שאתם תשלטו!"
אז מצאתי את האריה המכונף האחרון במדבר בקרבת "ביתכם", אמרה לברסקה וסימנה מרכאות עם הידיים,"לקחתי אותו ועכשיו אני פשוט צריכה להרוס את מסירת הקקלה." אמרה לברסקה והצביעה על לילה.
"סלחי לי, לברסקה," התחילה לומר לילה,"מה זאת אומרת מסירת הקללה?" לילה התחילה להרגיש שהיא בשיעור היסטוריה ולא בחדר עם אישה מטורפת שבנקישת אצבע יכולה ליצור הוריקן שלם. 'אני לא אתפלא אם היא המכשפה הרעה מארץ עוץ.' חשבה בלגלוג.
"את צודקת לילה אני יכולה לגרום לסופת הוריקן בנקישת אצבע, ולא, אני לא המכשפה הרעה מארץ עוץ." אמרה לברסקה בעליצות.
"איך…" הצליחה לפלוט לילה עד שלברסקה קתעה אותה: "לין תרצי להמשיך מכאן?"
לין התחילה לדבר: "למולכים על האנשים יש כוחות מיוחדים וכך גם לילדהם. את תצטרכי ללמוד כישוף אם נצליח לצאת מפה!" צעקה לין.
"תקשיבי חמודה זה לא יקרה. עכשיו ,מכיון שכולכם אנשים שונים ומיוחדים אני אצטרך להרוג כל אחד מכם!" אמרה בשמחה מאולצת לברסקה.
"מה זאת אומרת שונים?" שאל תיאו שפצה את פיו בפעם הראשונה.
"כל אחד פה," התחילה לומר לברסקה,"מייצג עונה אחרת: לילה ולין- קיץ, טיאה- אביב, ליאונרדו- סתיו, ותיאו- חורף. כולכם פה, חוץ ממך לילה, מולכים לעתיד, וכולכם פה חזקים יותר מהמולכים הקודמים וכפי שאתם יודעים אין פה רחמים אני אצטרך להרוג את כולכם."
"מה?!" שאלו כולם פה אחד. דלת האלון הרחבה נפתחה. זה היה דינל.
"תעזור לי, אני אחיך!" אמר ליאונרדו בעצב.
'הוא שחקן גרוע.' חשבה לילה,'הם זוממים משהו.'
"גברתי, המבואה, היא עולה באש! לנון החליטה לתקוף מוקדם." אמר דינל. לברסקה יצאה מהחדר ונעלה את הדלת. על הדלת הופיעו הכתוביות: אתה אחראי.
"אין לנו הרבה זמן!" אמר דינל.
"ידעתי!" צעקה לילה.
"מה ידעת?" שאל ליאונרדו.
"אתה פשוט שחקן גרוע." אמרה לילה ובפעם הראשונה הסתכלה עמוק לתוך עיניו. היא מאוהבת!
"קחו את טיאה מהר!" צעקה לין. לילה תפסה בזרועו של תיאו. דינל הצמיד את ידיו לדלת, לחש משהו והדלת קפאה.
"העונג כולו שלי!" אמרה לין ובעטה בדלת. "טוב אחותי!" אמר ליאונרדו וסימן לה שתביא לו כיף. איך שידה של לין נגעה בידו של ליאונרדו הם התנשקו.
לחייה של לילה הסמיקו ודמעות רצו לפרוץ מעיניה. בכל זאת, ההתאהבות הראשונה שלה.
"ליאו, אפשר לעשות את זה אחר כך?" שאל דינל.
"כן." ענה ליאונרדו. דינל לקח את טיאה בזרעותי והם יצאו מהדלת. לילה משכה בזרועו של תיאו ההמום. הם פנו במסדרונות, ירדו במדרגות ולבסוף הגיעו למבואה.
המעלית נפתחה ומאה שומרים עם כידונים, לבושים בברדסים סגולים יצאו ממנה.
"רוצו!" צעק ליאונרדו ובאותו הרגע הגיעו שומרים מכל מקום!
"שיט!" אמרה לין,"הלך עלינו!"